זהר

שכה) ובגין דגלי כל דא קודשא בריך למשה, שאיל רחמי עלייהו, ומסר גרמיה למיתה, הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא מספרך. ובפיוסא דיליה אדבק במלכא ואחיד בדרועא דימינא, ואמר זכור לאברהם. ולבתר אחיד בשמאלא, ואמר זכור ליצחק. ולבתר אחיד בגופא, ואמר ולישראל.

פירוש מעלות הסולם

שכה) ובגין דגלי כל וכו׳: ומשום שהקב"ה גילה כל זה למשה בקש רחמים עליהם, ומסר עצמו למיתה, זהו שכתוב ואם אין מחני נא מספרך. כמ"ש (ברכות לב.) מלמד שמסר נפשו עליהם. ובפיוס שלו, כלומר: בתפלתו נדבק בהמלך שהוא ז"א, כמ״ש בגמרא (שם) אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שתפסו משה להקב״ה כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו רבש״ע אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם. ואחז בזרוע הימנית, שהיא חסד דז״א, ואמר זכור לאברהם, שהוא מרכבה לקו הימין שהוא ספירת החסד. ואח״כ אחז בזרוע השמאלית דז״א שהיא גבורה, ואמר זכור ליצחק, שהוא מרכבה לקו השמאל שהוא ספירת הגבורה. ואח"כ אחז בגופו של ז״א שהוא קו האמצעי ואמר ולישראל שהוא מרכבה לספירת התפארת. היינו שעורר את החסדים המכוסים המאירים מחג״ת דז״א שנקראים זכות אבות כי האבות הם חג״ת.