זהר

שכד) וכד פריש לון, אפיל דורמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה, למיתהא לדכורא. הה״ד ויפל יי׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן. מהו ויישן. האי הוא דכתיב, עורה למה תישן יי׳. ויקח אחת מצלעותיו, מאי אחת. דא היא נוקבא. כד״א, אחת היא יונתי תמתי, וסלקא, ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד, הה״ד ויסגור בשר תחתנה. וכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.

פירוש הסולם

שכד) וכד פריש לון וכו׳: וכשהפריש ביניהם, הפיל תרדמה על ז״א, והפריד הנוקבא מאחורי צדדיו, והתקין אותה בכל התקונים, והצניע אותה ליום שלו, לשבת, להביאה לדכר, לז״א, ז״ש, ויפל ה׳ אלקים תרדמה על האדם ויישן. מהו ויישן היינו שכתוב, עורה למה תישן ה'. ויקח אחת מצלעותיו. מהו אחת. זו היא הנוקבא כש״א אחת היא יונתי תמתי. ועלתה, לאו״א, ונתתקנה. ובמקומה שקועים רחמים וחסד. ז״ש ויסגור בשר תחתנה. וכתוב, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.
פירוש. שורש הנוקבא, ה״ס המלכות דצמצום ב׳ שסיימה ו״ק דנקודים, דהיינו מלך אחרון אשר שם, שממנו ולמטה היה בי״ע דפרודא, ונבחן אז, שז״א היה בחב״ד חג״ת דכלים ונפש רוח דאורות, ועולם אצילות דנקודים היה מסתיים בנקודת החזה שבת״ת דז״א, דהיינו מחמת המלכות שעלתה במקום בינה של ז״א, שהוא ת״ת וסיימה אור האצילות שלא יתפשט יותר, וכל הכלים שהם ב׳ שלישי התחתונים דת״ת דז״א שמחזה ולמטה, וכל ג׳ ספירות נה״י יצאו מאצילות והיו לבי״ע. (כמ״ש בתע״ס שיעור ט״ז דף א׳ תל״ו ע״ש) וכל מה שבבי״ע לקחה המלכות לרשותה, כי היא שהוציאה אותם לחוץ בעת הקטנות דנקודים, וגם היא שהחזירה אותם לאצילות בעת הגדלות שמקודם שבירת הכלים, כי אז ירד הצמצום של המלכות מבינה דז״א שהוא ת״ת, אל מקומה בנקודה דעוה״ז, ובי״ע שהם תנה״י דז"א שיצאו ממדרגת ז״א למתחת המלכות המסיימת, חזרו שוב לבחינת ז״א דאצילות. ומתוך שאין העדר ברוחני נבחן שגם המלכות המסיימת נשארת גם עתה במקום החזה דז״א, אלא רק כח הצמצום שבה ירד לנקודה דעוה״ז, ואותם בי״ע שהיו מקודם לכן בעת קטנות תחת רשותה, נתחברו עתה אליה לבחינת אצילות, ונעשו לט׳ ספירות תחתונות שלה. כי נקודה המסיימת שבחזה דז״א נעשתה לכתר, ותנה״י דז״א נעשו לחו״ב וחג״ת נהי״מ שלה. באפן שבעת גדלות נקודים קודם השבירה, נעשו מבי״ע שחזרו לאצילות, ב׳ מדרגות, אחת שחזרו לבחינת תנה״י דז״א, כמו שהיו מטרם צמצום ב'. ואחת, שנבנה מהם כל פרצוף המלכות דז״א, ונעשו מאותם תנה״י דז"א, ט״ס חו״ב חג״ת נהי״מ שלה. ומכאן, בעולם התקון, כל אימת שז״א מברר נה״י שלו וקונה נה״י חדשים דכלים, שה״ס ג"ר דאורות, באותו זמן משגת גם הנוקבא ט״ס חו״ב חג״ת נהי״מ דכלים. ונבנית לפרצוף שלם של ע״ס. וכן אם חטאים התחתונים גורמים חזרת ז״א לבחינת ו״ק ומתבטלים נה"י החדשים שנבררו לו מבי״ע, הנה באותה העת מתבטלים ג״כ ט"ס תחתונות דמלכות, כי שורש אחד לשניהם. וע״כ דברנו מנוקבא הנפרדת דז״א, ששורשה היא מלכות המסיימת דנקודים. והיא אינה בחינת שמאל דז״א, אלא מלכות המסיימתו לגמרי. ונקראת מלכות הנפרדת מז״א, כלומר שהיא מדרגה אחרת שמתחת ז״א, ומקבלת ממנו כל ט״ס חו״ב חג"ת נהי״מ שלה, דהיינו מבחינת תנהי"מ שלו כמבואר. ושורשה הקבוע בז״א ה״ס נקודת החזה שלו מבחינת הכלים כנ״ל. ומבחינת האורות, שהם רק נפש רוח, דהיינו חג״ת נה״י, נבחנת שורש המלכות הקבוע בז״א בנקודה תחת היסוד שלו. וב' יחסים אלו הם רק מטעם ערך ההפכי בין כלים לאורות, אבל הן נקודה אחת, שהיא נקודת הסיום דו״ק שלו. ע״ד שהיו בנקודים בעת הקטנות.
ויש גם כן נוקבא שבגופו דז״א, ואינה נפרדת ממנו לעולם, והוא צד השמאל שלו, כי הדעת כלול מימין ושמאל, מטעם שמכריע ב׳ הקוין ימין ושמאל, הנה הימין שבו הוא ז״א עצמו, והשמאל שבו היא המלכות הנקראת נוקבא שבגופו. וכן בת״ת וכן ביסוד. כי הקו האמצעי בכל מקום שהוא, כולל בתוכו ימין ושמאל, אשר הימין הוא ז״א, והשמאל הוא נוקבא שבגופו, ושניהם הם מדרגה אחת וקומתם שוה, וכל מה שאמרנו בנוקבא הנפרדת, אינו נוהג בנוקבא זו שבגופו.
ובתחילת התקון של הנוקבא הנפרדת, חיבר אותה המאציל עם נוקבא שבגופו דז״א, וז״ש (לעיל אות ש״ז) אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא, דהיינו מבחינת נקב החזה, שנקראת טבורא דלבא, ששם מלכות הנפרדת דז״א, העומדת בפנים דז״א. ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא, שעשה אותה בית קבול והעביר אותה לצד האחר, דהיינו לצד האחור דז״א. שהיא נעשתה בזה, לבחינת שמאל שלו, הנקראת נוקבא שבגופו. ובזה ערב נוקבא הנפרדת בנוקבא שבגופו, ונעשו שתיהן לנוקבא אחת. שמקום מצבה אינה עוד בנקב החזה, שה״ס נקב הפנים שבז״א, אלא בקו האמצעי בנקב האחור, שהיא עירוב של בחינת נוקבא שבגופו עם נוקבא הנפרדת. ובמצב הזה יצאו נפש רוח דנפש דנוקבא בכלים דחב״ד חג״ת עד החזה, וז״ש ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא, דהיינו עד החזה שלה מבחינת נפש.
ואח״כ כשיצאו ג"ר דנשמה דז״א, עם נה״י חדשים דכלים, אז כלולים בנה״י אלו, ט"ס תחתונות דבחינת אור הרוח של הנוקבא, ונבנו כל ע״ס דרוח דנוקבא, דהיינו גם המוחין דרוח, שה״ס מוחין דשמאל, דהיינו שקבלה אור החכמה הנמשכת בקו שמאל.
ואם הנוקבא לא היתה עוברת לצד האחור להתאחד עם נוקבא שבגופו דז״א, אלא היתה עומדת במקומה בנקודת נקב החזה בצד הפנים של ז״א, היה יוצא, שבעת שיצאו לנוקבא המוחין דשמאל, שהם ג״ר דרוח, היתה מקבלת אותם מז״א, ככל מדרגה תחתונה המקבלת מעליונה, ומכל שכן שט"ס שלה באים מתנה״י החדשים דז״א. ואז היה השמאל ממותק בחסדים, כי ז״א ה״ס קו אמצעי, שימין ושמאל מיוחדים בו. ואז היתה הנוקבא יכולה לקבלם. משא״כ, עתה שעומדת בצד האחור דז״א, שפירושו, שנתערבה יחד עם הנוקבא שבגופו, כנ״ל, נמצא בעת שיצאו המוחין מקו שמאל מאמא, לקחה אותם הנוקבא הנפרדת ישר מקו שמאל דאמא, כמו הנוקבא שבגופו דז״א, ונעשו בזה לדו פרצופין, שפרצוף ז״א כולו ימין, שמקבל רק מקו ימין דאמא, ופרצוף נוקבא הנפרדת שנתדבקה בו באחור, הוא כולו שמאל, כי לוקח רק קו שמאל מאמא, כמו הנוקבא שבגופו. והבן היטב כי נוקבא שבגופו דז״א לפי עצמה, אע״פ שמקבלת מאמא, שמאל בלבד, אין זה פוגע כלום בתקון קו אמצעי, כי אדרבא, שכל צד שמאל שלו בא לו מחמת שהוא מיחד קו ימין וקו שמאל באמא, שמתוך כך יש לו עצמו ג״כ ימין ושמאל, בסוד תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא (כנ״ל ב״א דף רפ״ז ד״ה תלת). הרי שהנוקבא שבגופו שהיא צד השמאל, כבר ממותקת יפה יפה בימין, ואין בה שום דין. שהרי אפילו הזרוע השמאלית דז״א נקראת ג״כ ימין ה׳ (כנ״ל אות ש״כ). משא״כ נוקבא הנפרדת שקבלה עתה מוחין דשמאל מחדש, מחמת שנעשתה כנוקבא שבגופו, הנה מוחין אלו עוד לא קבלו שום מיתוק מחסדים דקו אמצעי, כי עוד לא הגיעו אליו כלל, אלא הגיעו ישר מקו שמאל דאמא אל הנוקבא הנפרדת הדבוקה באחור. וכיון שאין בה היחוד דקו אמצעי, היא נמצאת בבחינת שמאל בלי ימין, שהם דינים קשים, ולא היתה יכולה לעמוד בהם.
והנה כל התקון שצריכים כאן אינו, אלא להפריד הנוקבא מבחינת אחורי ז״א, ולהחזירה לבחינת פנים דז״א, דהיינו במקום נקב החזה דז״א. כדי שכל מה שתקבל לא תקבל אלא מז״א, שה״ס קו האמצעי, ואז יהיו לה חכמה וחסדים יחדיו, שהם כל השלמות.
וזהו שמבאר כאן, איך הפריד הנוקבא מאחורי ז״א, והשיבה לבחינת פנים. וז"ש, וכד פריש לון, כשהפריד ז"א ונוקבא מדביקות של אחורים, אפיל דורמיטא לז"א, דהיינו שנסתלקו ממנו המוחין דנשמה, שה״ס חכמה וחסדים, שז״א נאחז בהם, והשאיר בו רק צד השמאל של המוחין, שהם בינה וגבורה אשר הנוקבא נאחזה בהם. שמוחין אלו הם שינה. וסתימת עינים, מפני שהחכמה שה״ס עינים נסתמים מחמת שאינם יכולים להאיר בלי חסדים. שזסו״ה ויפל ה׳ אלקים תרדמה על האדם ויישן. ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, דהיינו שהמאציל עורר את המסך בסוד החזרת הי׳ לאור, ונסתלקו המוחין דאחור של הנוקבא, שהסתלקות זו של המוחין דאחור, נבחנת ללקיחת הצלע מן הז״א, כי נתבטלה הארתה, ואז חזרה לבחינת נקודת החזה, כמו שהיתה מטרם העברתה לאחורי ז״א. שזסו״ה ויקח אחת מצלעותיו, ואח״כ עלו ז״א ונוקבא לאו״א, שז״ס ויבן ה׳ אלקים, שהם או״א, את הצלע, דהיינו הנוקבא, שהם המשיכו מוחין חדשים לזי׳א ונה״י חדשים שמהם מוחין דנוקבא חדשים. וז״ש, ואתקין לה כל תקונהא, דהיינו כל המוחין. ואצנעא ליומא דיליה, דהיינו שהכין אותה לזווג ביום השבת שאז יש לזו״ן מוחין דחיה, הראוים להולדה.