זהר

שכג) תאנא ברזא דספרא דצניעותא, ארבע מלכין, נפקין לקדמת ארבע. בהו תליין כענבים באתכלא, צרירן בהו ז׳ רהיטין, סהדין סהדותא. ולא קיימין בדוכתייהו.

פירוש הסולם

שכג) תאנא ברזא דספרא וכו׳: למדנו בסוד ספרא דצניעותא, (אות ס״ו ס״ז) ארבעה מלכים שהם חגת״ם דז״א, יוצאים ונאצלים לפני ארבעה, שהם חכמה, ובינה, וימין דדעת, ושמאל דדעת. חסד מחכמה, גבורה מבינה, ת״ת מימין דדעת, מלכות משמאל דדעת. וחגת״ם תלוים בחב״ד כענבים באשכול. כלומר שנמשכים ויונקים מהם, כל אחד מהבחינה שכנגדו. ונכללים בהם, בחגת״ם, ז׳ רצים שבד' ספירות חגת״ם, יש ז״ס חג״ת נהי״מ. מעירים עדות, שמגלים הארת חכמה שנקראת עדות, ואינם עומדים במקומם, בשעה שמעידים עדות. כלומר בשעה שמגלים הארת חכמה אינם עומדים במקומם, בז״א, אלא במקום המלכות. שאין חכמה מגולה אלא במלכות (כנ״ל ב״א דף רע״ו ד"ה ועוד כמה).
פירוש. ארבע מלכין, שהם חגת״ם דז״א, הם רומזים על ד׳ ציצית, ודי' כנפות שהציצית תלויות בהם, הם רומזים על ד׳ בחינות מוחין, חו״ב, וימין דדעת, ושמאל דדעת, שחגת״ם, שהם ד׳ ציצית, תלויות בהם כענבים באשכול, וז׳ כריכות שאנו עושים בכל ציצה, רומזים על ז״ס הכלולות בחגת״ם. ואע״פ שאלו ד׳ מלכים חגת״ם, הם בז״א, וציצית הם בחינת מלכות, ולא ז״א. הטעם הוא, מפני שחגת"ם דז״א אינם מאירים בהארת החכמה במקומם עצמם בז״א, אלא במקום המלכות, וע״כ מרומזים במקום המלכות שה״ס ציצית. וז״ש, ולא קיימין בדוכתייהו. כי הן כנפי הבגדים והן הציצית והן הכריכות, הכל הוא בחינת מלכות. כי אין להם גילוי במקום ז״א. ועי׳ להלן (אות של״ג).