זהר

שכב) כלא הוה ביה בארעא סתים ולא אתגלייא, וחילא ותקפא ומיא גלידין בגווה, ולא נגידו, ולא אתפשטו, עד דאנהיר עלה נהורא דלעילא, ונהורא מחאת בקולטוי, ואשתריאו חילה, הה"ד ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, דא הוא אור קדמאה עלאה, דהוה מקדמת דנא.

פירוש הסולם

שכב) כלא הוה ביה בארעא סתים ולא אתגליא, וחילא ותקפא ומיא גלידין בגוה, ולא נגידו ולא אתפשטו. הכל היה סתום בארץ ולא נגלה בה כלום. וכחה ועוזה, והאורות המכונים מים, היו קפואים בתוכה, ולא נזלו ולא נתפשטו. פירוש, עד כאן ביאר ענין יציאת המוחין בבינה, ועתה מבאר אותם בבחינת המלכות בעת שנחתמה מהבינה. ואומר שבעת יציאת המוחין בסוד נקודת השורק, דהיינו בטרם שנתלבשו בחסדים, כנ"ל. נסתמו כל האורות בהארץ, שהיא המלכות. ונקפאו בתוכה, דהיינו שלא יכלו להתפשט בה ולהאיר. עד דאנהיר עלה נהורא דלעילא, עד שנמשך האור מסוד נקודת החירק אליה מלמעלה מהבינה. ונהורא מחאת בקולטוי ואשתריאו חילה. והאור הכה בהקליטה ונפתחו כוחותיה. קליטה, פירושו, המוחין דבחינת השורק שקלטה מהבינה, שבסבתם נסתמה ונקפאה. וכשנמשך אליה האור דבחינת החירק, הכה בהמוחין ההם, דהיינו שביטל שליטתם שלא ישלטו לבדם זולת על ידי התלבשות בחסדים, ואז נפתחו הכחות שבהמלכות מקפיאתם. הה"ד ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דא הוא אור קדמאה עלאה דהוה מקדמת דנא, והוא שכתוב ​ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, אשר ויהי, יורה, שע"י האור דנקודת החירק חזר להאיר בה אור הראשון שחיה בה מקודם לכן. דהיינו מקודם הקפיאה והסתימה, כי אור החכמה חזר להאיר בה ואינה מקפיא אותה עתה, מחמת שנתלבש בחסדים.