זהר

שכב) אלא, בשעתא דאמרת משכני, לית את דאמשיך לה, בר דא א. דאיהי את דנהרא בסטרא דאור קדמאה, רזא דימינא, דהא ימינא מקרב תדיר, ואתקיף בה, לאמשכא לה לעילא. ובגין כך איהו א', ואיהי ת', דאיהי מתקשטא בכל סטרין, בגין לסלקא לעילא, משבחת ומהדרת לאתערא לעילא.

פירוש הסולם

שכב) אלא בשעתא דאמרת וכו': ומשיב. אלא בשעה שהמלכות אומרת משכני, אין אות שתמשיך את המלכות זולת הא', שהיא האות המאירה בבחינת האור הראשון. שהוא סוד הימין, שהוא חסד, כי הימין מקרב אותה תמיד, ומחזיק בה, להמשיכה למעלה. ומשום זה הוא א' והיא ת', שהמלכות שהיא ת', מתקשטת בכל הצדדים, כדי לעלות למעלה, לז"א, וע"כ משבחת, וחוזרת להתעורר למעלה. ונתבאר טעם יחוד ז"א ומלכות בצירוף א"ת דא"ת ב"ש.