זהר

שכא) ואיהי תאיבא לגבייהו, ומתקשטא בנהירו. כדין אלביש קנאה חד צדיק עלאה, ואסתכל בנהורא ושפירו דהאי נקודה, ובתקונהא, ואחיד בה, וסליק לה לגביה, ונהיר נהורא בנהורא, והוו חד. כל חילא דשמייא פתחי בההיא שעתא ואמרי, זכאין אתון צדיקייא, נטרי אורייתא, זכאין אינון דמשתדלין באורייתא, דהא חדוותא דמאריכון הוי בכו, דהא עטרא דמאריכון, מתעטר בכון.

פירוש הסולם

שכא) ואיהי תאיבא לגבייהו וכו': והחכמה שה"ס נקודה עלאה, משתוקקת אליהן, ומתקשטת בהן באורה, כלומר, שהנשמות שעלו אליה נעשות בה לבחינת מ"ן, אז הלביש קנאה צדיק אחד עליון, דהיינו יסוד דעולם היצירה, ומסתכל באור ויופי של נקודה הזו ובתקוניה, ואוחז בה ומעלה אותה אליו, ליצירה, ומאיר אור באור, דהיינו אור החסדים שביסוד מאיר באור החכמה שבנקודה, ונעשו אחד. כלומר שמתחברים. כל צבאות השמים פותחים ואומרים בשעה ההיא, אשריכם צדיקים שומרי התורה, אשריכם שאתם עוסקים בתורה, כי שמחת אדונכם הוא בכם, כי עטרת אדונכם מתעטר בכם. כי הם שגרמו לזווג ההוא. ומ"ש, אלביש קנאה חד צדיק. הפירוש הוא, שאז האהבה בתכלית השלמות, כמ"ש לעיל (פרשת ויחי אות תשל"ג) כל מאן דרחים ולא קשיר עמו קנאה, לאו רחימותיה רחימותא. ומהות הקנאה הוא, שלא יתאחזו בה החצונים, מחמת חסרון חסדים.