זהר

שכא) ואי תימא, הא כל חידו, וכל חדוה, וכל שיר, מסטרא דשמאלא איהו, ועל דא לואי מסטרא דשמאלא מנגני שירתא. אלא, כל חידו דאשתכח מסטרא דשמאלא, לא אשתכח אלא בזמנא דימינא אתדבק בהדיה. ובזמנא דימינא אתער ואתדבק בהדיה, כדין ההוא חדוה מימינא, איהו דקא אוטיב לרתחא, וכד רתחא אשתכך, וחדו איהו מסטרא דימינא, כדין חדוה שלימתא אתי מהאי סטרא.

פירוש הסולם

שכא) ואי תימא דא וכו': ואם תאמר, הרי כל שמחה וכל חדוה וכל שיר הוא מצד שמאל, כי על כן הלוים שהם מצד שמאל מנגנים שירה. ואיך תאמר שהוא דינים וקינות ומשיב, אלא כל שמחה הנמצאת מצד שמאל, לא נמצא אלא בזמן שהימין נתדבק עמו, דהיינו שהחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין, ובזמן שהימין נתעורר ומתדבק עמו, אז ההיא שמחה שבימין מטיב ומשכך את הכעס שבשמאל, כי כל הרוגז והדינים שבשמאל הוא מחמת חסרון חסדים, שמימין, וכשהכעס נשתכך, ויש שמחה מצד ימין, אז שמחה שלמה באה מצד הזה, משמאל. כי אחר שהתלבש בחסדים מאירה גם החכמה שבשמאל שאז השמחה שלמה.