זהר

שכא) ות"ח, כל בני עלמא, בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא, וליליא פריש גדפהא, על כל בני עלמא, טעמי טעמא דמותא, ומגו דטעמי טעמא דמותא, האי רוחא מסאבא שטיא על עלמא, וסאיב עלמא ושריא על ידוי דב"נ ואסתאב.

פירוש הסולם

שכא) ות"ח כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא, וליליא פריש גדפהא על כל בני עלמא: ובוא וראה, כל בני העולם, בשעה שישנים במטותם בלילה, והלילה פורש כנפיו על כל בני העולם, טעמי טעמא דמותא, ומגו דטעמי טעמי דמותא, האי רוחא מסאבא שטיא על עלמא וסאיב עלמא. טועמים אז טעם המות, ומשום שטועמים טעם המות, רוח הטומאה הזה משוטט אז בעולם ומטמא את העולם, ושריא על ידוי דבר נש ואסתאב, ושורה על ידיו של האדם, והוא נטמא.