זהר

שי) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', הא אוקמוה, אבל בהאי גנתא דלתתא, נהר יוצא מעדן ודאי. ואצטריך למנדע, האי נהר דנפיק בגנתא דלתתא, באן אתר עקרא ושרשא דיליה. באן אתר, בעדן. עדן דא רזא עלאה איהו, ולא אתייהיב רשו לשלטאה ביה עינא דסכלתנו. ורזא דמלה אלמלי אתר דא אתמסר לתתא לאתגלאה, אתר דעדן עלאה קדישא, אתטמר ואתגניז עדן תתאה, דההוא נהר נגיד ונפיק מניה. וע"ד לא אתמסר לאתגלאה, אפילו לאינון נשמתין דבגנתא דעדן.

פירוש הסולם

שי) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו': הרי העמידוהו. אבל בגן הזה שלמטה, דהיינו בג"ע התחתון. נהר יוצא מעדן שלו ודאי. וצריכים לדעת נהר זה היוצא בגן שלמטה, באיזה מקום הוא, העיקר והשורש שלו. ומשיב, אין שאלה באיזה מקום, כי הוא בעדן, כמו הנהר היוצא מעדן שבאצילות. שהוא חכמה דאצילות, אבל עדן הוא סוד עליון ולא ניתנה רשות לעין השכל לשלוט בו. וסוד הדבר הוא, אם מקום זה, דהיינו העדן, שהוא חכמה שברקיעים שבג"ע שלמטה, היה נמסר להתגלות למטה, היה נמסר גם כן המקום של עדן העליון הקדוש לדעת אותו, אלא משום סתר כבוד עדן העליון הקדוש, שהוא חכמה דאצילות, שלא יתגלה, נסתר ונגנו גם עדן התחתון, שהוא חכמה שברקיעים שבג"ע התחתון, שאותו נהר שבג"ע נמשך ממנו, וע"כ לא נמסר עדן זה להתגלות אפילו לנשמות שבגן עדן.
פירוש. החכמה, שה"ס חכמה דא"א הנעלמת באו"א עלאין דאצילות נקרא עדן וחכמה זו נסתמה מתחתונים. ואין בה שום השגה כלל וכלל. והחכמה המתגלה לתחתונים היא מבינה שיצאה לחוץ מראש דא"א, הנקראת נהר יוצא מעדן, מסבת המלכות שעלתה במקום בינה, ואח"כ כשחזרה לראש בעת גדלות היא מקבלת חכמה מחכמה סתימאה שבראש דא"א, ואז חזרה הבינה ונעשתה לחכמה, והארת חכמה שלה מתגלה במקום המלכות וממלכות לתחתונים.
וענין זה נוהג בכל מדרגה עד עולם עשיה והרקיעים שבג"ע. כי בכל מדרגה יש עשר ספירות, שהחכמה שבהן נקראת עדן, והיא עצמה סתומה כמו חכמה סתימאה דא"א למעלה, אלא מכח עלית המלכות למקום בינה שבמדרגה, ובינה ותו"מ נופלים למדרגה שמתחתיה, שהם נקראים משום זה, נהר יוצא מעדן שבאותו מדרגה. ולעת גדלות שבינה ותו"מ אלו חוזרים למדרגתם אז הם מקבלים מעדן שלהם חכמה, ומהם יוצאת החכמה להמלכות שבאותה המדרגה.
וזה אמרו, אלמלי אתר דא אתמסר לתתא לאתגלאה, שאם העדן, שברקיעים דגן עדן, היה נמסר להתגלות, אתר דעדן עלאה קדישא אתמסר אוף הכי למנדע. כי החכמה שבכל המדרגות היא בחינת עדן שבהן, ואם היתה מגולה לדעת את העדן דמדרגה התחתונה, היתה מגלה עמה את העדן דמדרגה העליונה, עד חכמה סתימאה. ולפיכך כל בחינת ג"ר שבכל מדרגה אין בהן שום השגה.
וצריך שתבין מה שאנו מכנים את הנהר היוצא מעדן, פעם בשם בינה ותו"מ, ופעם בשם ת"ת, ופעם בשם יסוד. והענין הוא, כי הכל הולך אל מקום אחד. כי בינה ותו"מ אלו אינם אלא חצי בינה ותו"מ, כי ג"ר דבינה אינם נחשבים ליוצאים מעדן, רק ז"ת דבינה, שפירושם תו"מ הכלולים בבינה, ונמצא שאין כאן בחינת בינה אלא תו"מ, וע"כ נבחנים כולם רק לתפארת. ומבחינת הפרצוף שעשר ספירות שלו נחלקות לראש תוך סוף, נבחן שבינה ותו"מ הנופלים ממדרגה מתחילים מחזה ולמטה, כי החג"ת דגוף נבחנים לג"ר דגוף, שגם הם לא יצאו מעדן שלהם, אלא רק נה"י דגוף. וכיון שעקרם של נה"י הוא קו אמצעי יסוד, ע"כ אנו מכנים לבינה ותו"מ שנפלו ממדרגה בשם יסוד. הרי שהכל הולך אל מקום אחד. וזכור זאת לכל המקומות.