זהר

שיט) ובההיא שעתא סלקא ההוא עמודא, עננא ואשא ותננא, ונגה מלגו. ואלין תרין אקרון, מכון הר ציון ומקראיה. מכון הר ציון, דא איהו תקונא דלעילא, כד נקודה תתאה מתקשטא, ואינון מקראיה דההיא נקודה לאתקשטא.

פירוש הסולם

שיט) ובההיא שעתא סלקא וכו': ובשעה ההיא מעלה עמוד ההוא ענן ואש ועשן ונגה מבפנים, ושנים אלו הארת הדרור והנשמות, נקראים, מכון הר ציון ומקראיה, שעליהם אומר הכתוב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן ימם עשן ונגה אש להבה לילה וגו', כי מכון הר ציון, היא תקון שלמעלה כשנקודה התחתונה מתקשטת, דהיינו הארת הדרור ע"י ד' אנפין דנשר שלמעלה. והן, הנשמות, הן מקראיה של נקודה ההיא, להתקשט, דהיינו אותן הנשמות ששמעו קריאת הדרור, נקראות מקראיה. מלשון קרואיה.
פירוש. כי נתבאר לעיל (אות ק"ל ד"ה וזה שאומר באות קכ"ג) שאע"פ שהמלכות ירדה ממקום בינה למקומה עוד לא נתבטל משם הסיום והגבול שנעשה בסבת עלית המלכות, כי קו אמצעי מקיים את הגבול בכח מסך דחירק שבו, והבינה ותו"מ שמתחברים למדרגתם אינם מתחברים בעמדם למטה מסיום החדש, אלא מוכרחים לעלות למעלה מסיום החדש ולהעשות קו שמאל לכתר וחכמה שנשארו במדרגה, עש"ה. (וכמ"ש באורך לעיל אות רצ"ב ד"ה ביאור הדברים).
ואלו הדינים הנמשכים מקיום הגבול ע"י מסך דחירק שבקו אמצעי נקראים עננא ואשא ותננא ונגה, שבסבתם אין הארת הדרור נמשכת מסיום הרקיעים ולמטה לתוך הגן, אלא שמאירה מסיום הרקיעים ולמעלה, וע"כ מחויבים הנשמות יושבי הגן, לעלות עם עמודא דקיימא באמצעיתא לתוך הרקיע ושם מקבלים הארתן.
וז"ש למעלה (באות שי"ז) בההוא עמודא וכו' וביה סחרניה אית ביה ענן ועשן ונגה וכו' ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא דלא יתחזון מקמי אינון דיתבין לתתא כי אם היה הגבול מתבטל לגמרי והארת הרקיעים היה נמשך למטה לגן, אז היו כל הנשמות מקבלים הארה העליונה, בלי צורך לשום הכנה. אבל עתה כשמתקיים הגבול ע"י ענן ועשן וכו' אין הארה העליונה מתפשטת למטה אלא שהנשמות צריכות לעלות עם העמוד למעלה לרקיע. ע"כ הנשמות שאינן ראויות לזה אינן יודעות כלום מהארת הדרור, ואינן עולות, ורק הנשמות הראויות לזה שומעות כרוז מהארת הדרור ועולות. נמצא שקיום הגבול שנעשה ע"י ענן ועשן ונגה, מכסה על אותן הנשמות שאינן ראויות שאינן יודעות מעליות הנשמות הראויות למעלה. משום שהאור לא נמשך כלום למקום הנשמות למטה. וז"ש, ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא וכו', וז"ש כאן, ובההיא שעתא סלקא ההוא עמודא דעננא ואשא ותננא וגו'. שמשום זה לא יוכל העמוד להשאר למטה, כי לא יוכל להתחבר עם כתר וחכמה דרקיעים עד שיעלה למעלה מסיום הרקיעים, נמצא שענן ואש ועשן הם מכריחים את העמוד, שהוא בינה ותו"מ שנפלו מרקיעים, שלא יעמוד במקומו אלא עולה למעלה, ואז הוא לוקח עמו כל הנשמות שבגן הראויות לזה ומעלה אותן עמו למעלה לרקיעים. וז"ש ואינון מתכנשין וכו' בההוא עמודא וכו', ובכדי שהעמוד יעלה למעלה לרקיעים, סלקא ההוא עמודא דעננא ואשא ותננא ונגה מלגו. שמחמת זה הוא מוכרח לעלות למעלה, ולוקח עמו הנשמות. אמנם צריכים לזכור שאין העדר ברוחני, ואע"פ שהעמוד עולה למעלה, נבחן ג"כ שנשאר למטה כמו שהיה. וע"כ נבחן שעמוד הזה נעוץ תמיד בגן, אע"פ שעולה למעלה.
וזה שיעור הכתוב, וברא ה', דהיינו בקו האמצעי, במסך דחירק שבו, על כל מכון הר ציון, שהיא הארת הדרור. ועל מקראיה, שהן הנשמות הזוכות לשמוע הקריאה של הדרור, ענן יומם ועשן וגו'. שיגבילו שאורות עליונים ומלמעלה ברקיע לא ימשכו למטה. שבזה נעלמת הארת הדרור מן הנשמות שאינן ראויות. כמבואר.