זהר

שיט) שירתא דא שירתא, דאיהי כללא דכל אורייתא. שירתא דעלאי ותתאי מתערי לגבה. שירתא דאיהי כגוונא דעלמא דלעילא, דאיהו שבת עלאה. שירתא דשמא קדישא עלאה, אתעטר בגיניה. וע"ד איהו קדש קדשים. מ"ט. בגין דכל מלוי ברחימו ובחדוה כלא. בגין דכוס של ברכה אתיהיב בימינא, כיון דאתיהיב בימינא, כדין כל חידו וכל רחימו אשתכח. ובגין כך ברחימו ובחדוה כל מלוי.

פירוש הסולם

שיט) שירתא דא שירתא וגו': שירה זו היא שירה שהיא כלל כל התורה, שירה שעליונים ותחתונים מתעוררים לה. שירה שהיא כעין של מעלה, שהיא שבת העליון, שהוא בינה. שירה שהשם הקדוש העליון שהוא המלכות, מתעטר בשבילו. וע"כ היא קדש קדשים. מה הטעם. משום שכל דבריה היא באהבה ובחדות כל, משום שכוס של ברכה, שהיא המלכות, ניתן בימין, בחסדים, כי כיון, שניתן בימין אז כל שמחה וכל אהבה נמצא, ומשום זה כל דבריה באהבה ובשמחה.