זהר

שיט) וקב״ה משבח לה לכ״י כשושנה, והא אוקימנא מלי, אמאי כשושנה, והא אתמר. ר׳ יהודה אמר, בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא, כנסת ישראל סלקא ריחין טבין, ומתברכא ממלכא קדישא, ואנפהא נהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא, כביכול כ״י לא סלקא ריחין טבין, ואטעמת מסטרא אחרא מרירא. כדין, כתיב השליך משמים ארץ וגו׳, ואנפהא חשוכן.

פירוש הסולם

שיט) וקב״ה משבח לה וכו׳: והקב״ה משבח לכנסת ישראל, כשושנה. וכבר העמדנו הדברים, למה שיבח אותה כשושנה וכבר למדנו. ר׳ יהודה אמר, בשעה שצדיקים נתרבו בעולם, כנסת ישראל, שהיא המלכות, מעלה ריחות טובים, שה״ס הארת חכמה המאירה ממטה למעלה, כמו ריח, ומתברכת, בחסדים, ממלך הקדוש, ופניה מאירים. ובשעה שהרשעים נתרבו בעולם, כביכול, כנסת ישראל אינה מעלה ריחות טובים, וטעמת מיניקת הס״א המרה, אז כתוב, השליך משמים ארץ וגו'. דהיינו שנתבטל הזווג, דז״א שנקרא שמים, והמלכות הנקראת ארץ, ופניה חשכים.