פירוש הסולם
שיח)
והארץ היתה תהו ובהו, סוספיתא דקמרי גו קולטוי: והארץ היתה וגו' הוא מטעם, שהמרירות והפסולת, של הפירות שאינם מתבשלים בהאילן, הנקראים כמרים, אינה יוצאת מהם רק בהקליטה המיוחדת להם, שהיא האדמה. כמ"ש המכמיר בהאדמה (מעשרות ד'). אף כאן המרירות וקושיית הדינים של המלכות אינם יוצאים ממנה זולת ע"י קליטתה של הבינה, שמדת הדין שבה נקלטת במדת הרחמים של הבינה, והיא נמתקת. וז"ש
דהוה בקדמיתא ולא אתקיימת, היתה כבר, כי הארץ היתה מתחילה ולא נתקיימה, אלא שהיתה תהו ובהו, וע"כ נאמר היתה, אשר יורה, שכבר היתה, והיינו מטרם שיתוף המלכות בבינה.
ולבתר אתקיימת, במ"ב אתוון אתגליף עלמא ואתקיימת, ואח"כ נתקיימה המלכות שהיא העולם, כי במ"ב אתוון נחקקה העולם, ונתקיים.
וכלהו עטורא דשמא קדישא וכל אלו מ"ב החקיקות הן לעטר את השם הקדוש. דהיינו להמשיך בתוכם את המוחין דג"ר העליונות דאמא, הנקראות עטרות. בסו"ה
צאנה וראנה וגו', בעטרה שעטרה לו אמו וגו'.
פירוש. כי עיקר סוד שם מ"ב הוא בחינת ג"ר שמחזה ולמעלה דא"א, שה"ס ד' אותיות של הויה פשוטה, כתר. עשרה אותיות של הויה במילוי, חכמה. כ"ח של הויה במילוי המילוי, בינה. שהם מ"ב אותיות. וה"ס ג' הפרצופין עתיק וא"א ואו"א שמחזה ולמעלה דא"א. אבל מחזה ולמטה דא"א אין שם בחינת מ"ב הזה כי שם ו"ק ולא ג"ר. אמנם יש בהם שם מ"ב דעובדא דבראשית, בסוד החשבון דל"ב אלקים ועשרה מאמרות, שהם בגי' מ"ב. והוא נוהג בזו"ן שמחזה ולמטה דא"א, והשם מ"ב הזה נחקק בהם מכח שיתוף המלכות בבינה, וירדו אתוון אל"ה מן הבינה לזו"ן, שמכח זה הוכשרו לקבל המוחין דשם מ"ב מבינה, שהם או"א, שהכשרה זו מכונה בשם חקיקה. וכבר נתבאר זה במראות הסולם
בהקדמת ספר הזהר דף ז ד"ה ובזה נבוא ע"ש ואין להאריך כאן.
וזה אמרו,
במ"ב אתוון אתגליף עלמא ואתקיימת. עלמא, פירושו הנוקבא. הנקראת ארץ, שמטרם השיתוף במדת הרחמים היתה תהו ובהו, ואח"כ נעשה השיתוף במדת הרחמים, שהמלכות עלתה להבינה, ונחקקו עי"ז המ"ב אתוון שמחזה ולמעלה דא"א, בהזו"ן, אע"פ שהם מחזה ולמטה, ואז נתקיים העולם. כי גם המלכות הוכשרה לקבל בחינת ג"ר,
(כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר ע"ש.) וז"ש
וכלהו, עטורא דשמא קדישא, וכל המ"ב אתוון שנחקקו בהמלכות מכח השיתוף הוכשרו להיות עטרות להשם הקדוש, דהיינו להמלכות. כי אח"כ כשהאותיות אל"ה שנפלו לזו"ן חוזרים להבינה, מעלים עמהם גם את הזו"ן להבינה, והזו"ן מקבלים ג"ר דבינה. שה"ס עטרה שעטרה לו אמו וגו'. כמ"ש הזהר לפנינו.
