זהר

שיח) בשעתא דתיאובתא דלהון, לגבי זוהרא עלאה דלעילא, עמודא דאמצעיתא, יעקב שלימא נטל אינון מקלות, תפלין דרישא, ברהטים: אתר ודוכתא, לדיורי תפלין. ומהכא נטלי נהורא וזיווא כל חילין ומשריין עלאין, אינון דמתקשרן לעילא, ומתקשרן לתתא, כיון דאינון נטלין מגו רהטין שקתות המים, כדין, אינון הוו מקורין ומבועין, לנחתא לתתא, ולמיהב לכלא.

פירוש הסולם

שיח) בשעתא דתיאובתא וכו': בשעה שתשוקתם היא לזהר העליון של מעלה, אז עמוד האמצעי, שהוא יעקב השלם, לוקח אלו המקלות, שהם פרשיות התפילין של ראש דהיינו ד' מוחין חו"ב תו"מ, (כנ"ל בהקדמה ספר הזהר דף ק"פ אות רל"ז עי' שם), אשר מקל, ה"ס המסך, שעליו נעשה הזווג לבנה לח ה"ס קו ימין ופרשת קדש. לוז ה"ס קו שמאל, ופרשת והיה כי יביאך. וערמון, ה"ס קו אמצעי הכולל ז"א ונוקביה שהם, שמע, והיה אם שמוע. ומשים אותם ברהטים, שהם מקום ובית קבול להשכנת התפילין. (עי' לעיל דף קכ"א ד"ה ד"א). ומכאן מקבלים אור וזיו, כל הצבאות והמחנות העליונים אלו המתקשרים למעלה בקו ימין, ומתקשרים למטה, בקו אמצעי, דהיינו צאן המקשרות, כנ"ל, כיון שהם מקבלים מתוך הרהטים ושקתות המים, אז נעשו מקורות ומעיינות לירד למטה לבי"ע, ולתת שפע לכל.