זהר

שיז) ר׳ יהודה אמר, דאין ליה לטב בהא, דאי אמר אלהי, יכיל למטען אלהי דהוה עד השתא, דאתמשכנא אבתריה בלבאי, והשתא אהדרנא לקבלא מהימנותא עלאה. אבל אי אמר יי׳ אלהים, או יי׳, ונקיב ליה בשמא, האי לית ליה למטען בהאי, בגין דדא הוא מהימנותא דכלא, וכל את ואת דשמא קדישא דא, סלקא לשמא שלימא.

פירוש הסולם

שיז) ר׳ יהודה אמר וכו׳: רי״א דנין אותו לטוב בזה. שאם אמר אלהי וקללו הוא יכול לטעון, אלהי שהיה לו עד עתה, שנמשכתי אחריו בלבי, ועתה אני חוזר בתשובה לקבל האמונה העליונה. אבל אם אמר הויה אלקים, או הויה, ופרש אותו בשם, זה אינו יכול לטעון כלום בזה. משום שזה הוא אמונת כל, וכל אות ואות של השם הקדוש עולה לשם שלם.