זהר

שיד) ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו' מאי ותקח לו תיבת גמא. דחפת ליה בסימנהא, למהוי נטיר מאינון נוני ימא, דשאטין בימא רבא, כמה דכתיב שם רמש ואין מספר. והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו דסטרא דיובלא יקירא בתרי גוונין, בחיוור ואוכם, ואנח ליה למשה למישט בינייהו, לאשתמודע ביניהון, בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו, זמנא אחרא, לקבלא אורייתא.

פירוש הסולם

שיד) ולא יכלה עוד הצפינו וגו׳: שואל, מהו ותקח לו תיבת גמא. ומשיב, שצפתה אותו בסמנים, שיהיה נשמר מאלו דגי הים, דהיינו מלאכים עליונים, השטים בים הגדול. שכתוב, שם רמש ואין מספר, והיא כסתה אותו, שיהי׳ נשמר מהם, בצפוי מצד יובל היקר, שהיא בינה, בב׳ גוונים, לבן ושחור, שה״ס חמר וזפת. כנגד ב׳ קוין ימין ושמאל. כי זפת ה״ס שמאל, אלא שמעורב עם המלכות דמדת הדין, וע״כ האדום שבשמאל נעשה שחור (כנ״ל באד״ר נשא אות רי״ד) שז״ס האי שחור אדום היא אלא שלקה. והניחה את משה לשוט ביניהם, בין המלאכים, ולהיות נודע ביניהם משום שהוא עתיד לעלות ביניהם בזמן אחר, לקבל התורה.