זהר

שיד) חד עולים רביא, נפיק שנן חרבא, דמתהפכא לגוברין לנוקבין. נטלין למשיחא דאיפה בין שמיא ובין ארעא. לזמנין נטלין לה בכל עלמא, וכל משיחין בה משיחין, דכתיב איפת צדק וגו׳.

פירוש הסולם

שיד) חד עולים רביא וכו׳: נער אמיץ אחד, יוצא בחרב שנונה, המתהפכת לזכרים ולנקבות. נושאים מדידת האיפה בין שמים ובין הארץ. ולפעמים נושאים אותה בכל העולם, וכל המדידות מודדים בה. שכתוב איפת צדק וגו'. עולים, פירושו אמיץ, כי על חזק ואמץ מתרגם תקף ועלם (יהושע א׳ ז').
נער, פירושו מטטרון, שהוא מכונה נער. והוא שומר את השכינה, דהיינו שמרחיק החצונים שלא יינקו ממנה (כנ״ל אות ע״א ע"ש בהסולם) וע״כ הוא נושא את להט החרב המתהפכת להרחיק החצונים. וז"ש, חד עולים רביא נפיק שנן חרבא. וכבר ידעת שמעלית המלכות בבינה, נמשכות ד׳ בחינות, ימין ושמאל שבבינה, וימין ושמאל שבמלכות, (כנ״ל בדבור הסמוך,) ולהט החרב הזו מתהפכת על ד׳ בחינות ההם שב' בחינות ימין נקראות זכרים, וב׳ בחינות שמאל נקראות נקבות, וז״ש דמתהפכא לגוברין לנוקבין, שלפעמים שולטים בה הדכורים ולפעמים שולטים בה הנוקבין, (כמ״ש באורך לעיל בראשית ב׳ דף ע״ח ד״ה ביאור, ע"ש בהמשך) אמנם עיקרם של ד׳ בחינות אלה אינם אלא שתים, דהיינו בינה ומלכות, שהן כלולות במסך שבמלכות, שעליו נעשה הזווג עם ז״א, והמסך נקרא איפה, משום שהוא מודד שיעור האור שיתקבל ע״י הזווג. וז״ש, נטלין למשיחא דאיפה בין שמיא ובין ארעא, שבינה ומלכות האלה המעורבות זו בזו, הפועלות בלהט החרב המתהפכת, הן נושאות את האיפה, דהיינו שמתקנות את מדידת האיפה, שהיא המסך, בין שמים, שהם ז״א, ובין הארץ שהיא המלכות, שהן מתקנות המסך במדת הרחמים לעשותו ראוי לזווג, ולקבל אור העליון. אמנם למטה מן המלכות דאצילות אין האיפה מתוקנת כל כך, ולפעמים מתגלה שם מלכות דמדת הדין, הדוחה את אור העליון מלהתקבל. אמנם לפעמים, דהיינו בשבתות וימים טובים בזמן תפלה, נמצאת נושאים ומתקנים האיפה בכל העולמות, וז"ש, לזמנין נטלין לה בכל עלמא, וכל משיחין בה משיחין, דכתיב איפת צדק וגו'. איפת הצדק המתוקנת בבינה שולטת בכל מקום וכל המדידות נמדדות בה.
ובזה מיושבים ב׳ המקראות, שבזכריה ה׳ ו' אומר, זאת האיפה וגו׳ עינם בכל הארץ. ובפסוק ט׳ אומר, ותשנה את האפה בין הארץ ובין השמים. והיינו כנ״ל, שלפעמים כך ולפעמים כך.