זהר

שיג) פתח רבי יוסי ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. שירתא דא אתער לה שלמה מלכא, כד אתבני בי מקדשא, ועלמין כלהו אשתלימו, עילא ותתא בשלמותא חדא. ואע"ג דחברייא פליגן בהאי, אבל שירתא דא לא אתמר, אלא בשלימו, כד סיהרא אתמליא בשלימו, ובי מקדשא אתבני כגוונא דלעילא בשעתא דאתבני בי מקדשא לתתא, לא הוה חדוה קמיה קב"ה, מיומא דאתברי עלמא, כההוא יומא.

פירוש הסולם

שיג) פתח ר' יוסי וכו': פתח ר' יוסי ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. שירה זו העיר שלמה המלך, כשנבנה בית המקדש, והעולמות כולם נשלמו למעלה ולמטה בשלמות אחד. ואע"פ, שהחברים חולקים בזה מתי נאמרה, העיקר הוא כמו שאמרנו שנאמרה כשנבנה בית המקדש. אבל שירה זו לא נאמרה אלא בשלמות, כאשר הלבנה, שהיא המלכות, נתמלאה בשלמות, ובית המקדש נבנה כעין של מעלה. בשעה שנבנה בית המקדש למטה, לא היה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא העולם, כיום ההוא.