זהר

שיג) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, עד הכא אסתלקו מלין, דלא לשאלא, כדלעילא, דחכמה אשתכליל מאין, ולא קיימא לשאלא, דסתים ועמיק, לית דיקום ביה, כיון דאתפשט נהורא עמיקא, נהוריה קיימא בשאלתא, אע"ג דאיהו סתים מכלא דלתתא, וקראן ליה על פום שאילתא מי, מי ברא אלה.

פירוש הסולם

שיג) שאו מרום עיניכם וגו' עד הכא אסתלקו מלין דלא לשאלה: שאו מרום עיניכם וגו' דהיינו אל הבינה הנקראת מרום, כי עד כאן, דהיינו עד הבינה, נתעלו הדברם באופן שאין שם שאלה. שאלה, פירושו העלאת מ"ן לזווג, כמו שואלין על הגשמים. וענין זה מתחיל מהבינה, להיותה בבחינת אתיידע אבל למעלה ממנה, בחכמה, לא אתיידע דחכמה אשתכליל מאין, ולא קיימא לשאלא, דסתים ועמיק לית דיקום ביה שהחכמה נשתכללה מהכתר הנקרא אי"ן, וע"כ אינה עומדת לשאלה כמוהו, שהוא סתום ועמוק ואין מי שיעמוד עליו להשיגו. וטעם הדברים, כי המוחין נמשכים מהזווג על מלכות דמפתחא, שהיא מתוקנת בהבינה, דהיינו בז"ת שלה הנקראים ישסו"ת, וע"כ משם מתחילה השאלה, שהיא העלאת מ"ן, לזווג, שאז יוצאת הי' מן אויר שלהם ונשאר אור (כנ"ל דף מ"ד אות ל"ב ע"ש.) אבל למעלה ממנה, דהיינו באו"א המכונים חכמה, שהם בחי' ג"ר כמו הכתר. אין שם שאלה, להיותם מתוקנים במלכות דמנעולא, שאין עליה זווג, (ועי' לעיל בהקדמת הזהר במאמר מנעולא ומפתחא) וע"כ הם בבחינת לא אתיידע כמו הכתר דא"א הנקרא אין, שמשם מקבלים או"א, וה"ס אוירא דכיא, כי הי' אינה יוצאת מן אויר שלהם. (כנ"ל דף יוד ד"ה בהאי ודף ה' ד"ה ועד עש"ה) והטעם שכתרא דא"א נקרא אי"ן, הוא משום שהוא דבוק בראש עתיק, כי ג' ראשים הם דא לעילא מן דא, ודא לגו מן דא (כמ"ש בזהר האזינו אות ל"ז) דא לעילא מן דא היינו ראש עתיק, ודא לגו מן דא, היינו חכמה סתימאה דא"א תוך כתרא שלו. באופן שהם ג' ראשים זה למטה מזה, ראש הא', הוא ראש עתיק. ראש הב' הוא כתרא דא"א, הנקרא אין, והוא אמצעי בין ראש עתיק לחכמה סתימאה. ראש הג' הוא חכמה סתימאה דא"א הנק' א"א סתם.
כיון דאתפשט נהורא עמיקא נהוריה קיימא בשאלתא, אע"ג דאיהו סתים מכלא דלתתא: כיון שנתפשט אור העמוק דהיינו בינה בסו"ה עמוק עמוק מ"י ימצאנו. הרי אור שלה עומדת לשאלה, כי הוא אתיידע כנ"ל, ואע"פ שעוד נשארה נעלמה יותר מכל התחתונים שממנה ולמטה, וקראן ליה על פום שאילתא, מ"י, מי ברא אלה. ועל שם השאלה קוראים אותה מ"י, כמ"ש מ"י ברא אלה.