זהר

שיג) קוטרא דקוטרא דכיא, הוה סליק לגו לגו, עד לא אשכח אתר בית מותבא, ההוא אתר לאו אתר, לאו אשתכח לעילא ותתא, מכלא אתאביד, אבדון הוי מכלא, אבדון דכורא, סמא"ל דנפק מהתוכא דתוקפא דיצחק. ומות נוקבא דיליה, נחש קדמאה, אשת זנונים, דכתיב רגליה יורדות מות. ואלין תרין: אבדון ומות, שמעו תוקפא דהורמנו דמלכא.

פירוש הסולם

שיג) קוטרא דקוטרא דכיא וכו': בעל התוספתא סובב על הכתוב, ויקח לו, יעקב מקל לבנה וכו', שמפרשו לקו אמצעי, וע"כ מבאר לנו רוב הדינים ששלטו בשמאל מטרם ביאת קו אמצעי, ורוב השלמות שיצאה עם ביאת קו אמצעי. ואומר, בביאור הכתוב ויקח לו יעקב, שקיחה זו פירושו, אשר קשר הטהור, דהיינו העוביות דמסך דחירק, שנעשה קשר טהור לקשור בו בטהרה את ג' הקוין זה בזה, עלה לפני ולפנים, שהיא בינה, בסוד עלית מ"ן, ושם יצא עליו קו אמצעי. ומשם נמשך להנוקבא, ונעשתה למקום ישוב לבני אדם, דהיינו להשפיע להם כל השלמות. כמ"ש להלן. ואומר, מטרם שמצא מקום ישוב בנוקבא ע"י עלית מ"ן, אותו המקום שהיא בחי' השמאל שבנוקבא, לא היה מקום. ונאבד מכל אור ושפע, אבדון היה מכל, התחתונים, שלא היה להם מה לקבל משם. אבדון זה הוא זכר, הוא סמאל, שיצא מפסולת הגבורה של יצחק, כי שמאל זה מטרם שיצא קו אמצעי, נבחן לפסולת, והוא חלקו של סמאל ומות היא הנוקבא שלו, והיא נחש הקדמוני, הנקרא אשת זנונים, שכתוב עליה, ​רגליה יורדות מות. ואלו השנים אבדון ומות, שמעו תוקף פקודת המלך. פירוש. המלך, ה"ס קו אמצעי ז"א, שעל ידי המשכת החסדים הוא מבטל הדינים דאבדון ומות, ונבחן זה, כמו שנתן להם פקודה, שלא להחריב העולם, ושמעו לו.