זהר

שיג) ותצפנהו ג׳ ירחים, אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו. תמו״ז וא״ב וטב״ת. מאי קא משמע לן. דעד דלא נחת משה לעלמא, שכיח הוה הוא לעילא, ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון, רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא, עד לא יחתון לעלמא.

פירוש הסולם

שיג) ותצפנהו ג׳ ירחים: אלו הם ג׳ ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומה הם, תמוז, אב, וטבת. וע״כ השכינה הצפינה אותו. שואל, מה משמיענו בזה. ומשיב, שמשמיענו, שמטרם שירד משה לעולם היה נמצא למעלה, וע״כ נתחברה עמו השכינה מיום שנולד, ושמרה אותו. מכאן אמר ר׳ שמעון, שהרוחות של הצדיקים נמצאים למעלה מטרם שירדו לעולם.