פירוש הסולם
שיב)
וקבילת לון לאתזנא, מטון מלה בקולפוי שכיחי, קוסטרא דקוטרא בארעא שכיח. והארץ קבלה
וא"ת כדי ליזון מהם, וע"כ יש בה בהכרח דכר ונוקבא, שה
ו' של
וא"ת הוא דכר, כי הגעת הדבר לקבלה נמצא בהכאותיו של הדכר, מצודת העשן נמצא בהארץ שהוא הנוקבא,
כד אשא דמלהטא נגיד ואתער משמאלא אחיד בה וסלקא תננא, כד"א והר סיני וגו' דא אשא ודא תננא, כאשר אש הלוהט נמשך ומתעורר מקו השמאל, הוא נאחז בהנוקבא, והיא מעלית עשן. כמ"ש,
והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, זהו אש וזהו עשן, כלומר אם היורד מלמעלה הוא אש, נעשה התחתון המקבלו לעשן.
וכתיב ואת ההר עשן, מגו דאשא כד נחית, אחידן דא בדא תננא באשא, וכתוב, ואת ההר עשן, משום כשיורד האש למטה, נמצאים העשן והאש נאחזים זה בזה.
וכדין בסטר שמאלא קיימא כלא, והיינו רזא אף ידי יסדה וגו', בחילא דימינא דלעילא, ואז נמצא הכל בשליטת הצד שמאל והיינו הסוד, אף ידי, דהיינו יד שמאל, שה"ס אש ועשן, יסדה ארץ, שהיא הנוקבא, וימיני טפחה שמים, ויד ימין דהיינו החסדים, מדד ועשה את השמים, שהם ז"א. בכח ימין של מעלה, דהיינו בכח ימין הבינה, כי הז"א הנקרא שמים מקבל החסדים מהבינה.
כי האי גוונא אתעבידו שמים דאיהו דכר, ודכר מסטרא דימינא קאתי ונוקבא מסטרא דשמאלא, כעין זה נעשו השמים, שהם דכר, דהיינו ז"א, שהוא נעשה מימין הבינה, והנוקבא נעשתה משמאל הבינה. ולפיכך אי אפשר להנוקבא שתמצא בלי דכר, להיותה בחינת אש ועשן מסטרא דשמאלא, והיא צריכה לחסדי הזכר, ומטעם זה היא נבחנת בבחינת דכר ונוקבא ביחד, בסוד
ואת הארץ, כנ"ל. ומהמתבאר כאן תבין, שבעת שהנוקבא הוא בלי דכר נמשכים ממנה כל מיני עונשין שבעולם, להיותה אש ועשן מצד שמאל. וכל תיקונה הוא, שתהיה מחובר כאחד. עם הזכר, שה"ס הימין, ואז נמשך ממנה כל טוב העולמות.
