זהר

שיב) א רזא דאת ו, דבעי לאקמא לכלה, באלין שירין דאיהי אתערת מתתא, כד איהי מתקשטת. ויהיב לה ידא לאמשכא לה לגביה, ואתוון חדאן דא לגבי דא. בשעתא דאיהי אמרת לגביה משכני, כדין א' דאיהו ו', נחית לגבי ת', לאמשכא לה לגביה.

פירוש הסולם

שיב) א' רזא דו' וכו': ומפרש דבריו. א' היא סוד ו', שהיא ז"א, שהוא רוצה להקים את הכלה, שהיא המלכות, באלו השירים, שהיא מעוררת מלמטה בעת שהיא מתקשטת. וז"א נותן לה יד להמשיכה אליו, והאותיות שמחות זו לזו. בשעה שהיא אומרת אליו משכני, אז הא', שהיא ו', דהיינו ז"א, יורדת אל הת', שהיא מלכות, להמשיכה אליו.