זהר

שיב) וגדול העונה אמן יותר מן המברך. דלגבי אדני יהוה בצלותא, ופניהם וכנפיהם פרודות. לקבל יהוה באנפין, אדני בגדפין, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. אבל כד חזר ש"צ צלותא, ועונה אמן, איהו במחברת השנית, מתחברין תרין שמהן במחברת השנית. בקדמיתא, מקבילות הלולאות אחת אל אחת בקרשים, דאינון קשר אצבעאן. אבל באמן, והיה המשכן אחד, דביה חוברות אשה אל אחותה.

פירוש הסולם

שיב) וגדול העונה אמן וכו': וגדול העונה אמן יותר מן המברך. כי על אדני הויה הנאמרים בסתם תפלת האדם נאמר. ופניהם וכנפיהם פרודות, שכנגד הויה הם בפנים, וכנגד אדני הם בכנפים. שה"ס כרוב אחד מקצה מזה, שהוא הויה, וכרוב אחד מקצה מזה, שהוא אדני, שהם פרודות. כי היחוד של הויה אדני בשילוב, לא נעשה בברכות התפלה אלא בתפלת העמידה. אבל כשהשליח צבור חוזר התפלה, ועונה אמן, שהוא מיחד ומשלב הויה אדני זה בזה שהם בגי' אמן, וע"כ הוא גדול מן המברך, כי הוא במחברת השנית, דהיינו בחיבור התחתון דו"ק, שבמחברת השנית מתחברים ב' השמות הויה אדני. מתחילה בחבור הראשון שכנגד ג"ר, היו מקבילות הלולאות אחת אל אחת, על הקרשים, שהם קשר האצבעות, כי קרשים הם אותיות קשרים. הרי שאז אין המשכן אחד. בסוד יאהדונה"י אבל בחזרת הש"ץ, שה"ס תפלת העמידה, ועונה אמן, שהוא היחוד יאהדונהי שבגי' אמן, אז, והיה המשכן אחד, כי בו חוברות אשה אל אחותה. הרומזות על הויה אדני. הרי שגדול העונה אמן בתפילת העמידה, יותר מהמברך בשאר ברכות התפלה.