זהר

שיב) ארבע רישין כחדא אסתליקו, ובחד דיוקנא מתדבקן. חד רישא אסתליק, מגו סחיו דאסתחי. תרי איילתא קציבין בשיעורא חד, סלקן מההוא סחיותא, דכתיב כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה. בשערא דלהון, חיזו דאבן טבא דארבע גוונין.

פירוש הסולם

שיב) ד׳ רישין כחדא וכו׳: ארבעה ראשים עלו יחד, ובצורה אחת מתדבקים. ראש אחד עלה מתוך הרחיצה שנתרחץ, שתי אילות קצובות בשיעור אחד, עלו מהרחיצה ההיא, שכתוב כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה. בשערות שלהם, מראה אבן טוב בד' צבעים.
פירוש אחר שהקו האמצעי, שהוא ת״ת הכריע ואיחד ב׳ הקוין זה בזה ונעשו ארבע מפתחות (כנ״ל בדבור הסמוך,) אז מתעלים חג״ת והמלכות למעלה, ונעשו חב״ד שהם ד׳ ראשים, חכמה, בינה, והימין של הדעת דהיינו ת״ת שעלה, שהוא חסדים, והשמאל של הדעת שהוא גבורות, דהיינו המלכות שעלתה. וז״ש, ד׳ רישין כחדא אסתליקו. דהיינו ע״י היחוד של ארבעה מפתחות, שחגת״מ נעשו לחב״ד. אמנם כל אלו ד׳ ראשים הם רק ראש אחד, וז״ש ובחד דיוקנא מתדבקן, שאינם אלא צורה אחת, של ראש אחד. אלא שנבחנים לד׳ ראשים על פי ד׳ המוחין חב״ד שבו, שהם בחינות ג׳ קוין ומלכות המקבלתם.
וכבר ידעת שבסבת הדינים שבמסך דחירק שבקו האמצעי מתרצה השמאל להתיחד עם הימין (כנ״ל פרשת לך דף י״ג ד״ה ונתבאר). אמנם לא על ידי המסך בלבד הוא מתרצה להתיחד, אלא בעיקר מפני החסדים המרובים המתגלים ע״י זווג אור עליון על המסך, אשר החסדים הללו רוחצים הקו שמאל מרוב הדינים שנשתקע בהם. גם ידעת שבעת הארת החכמה מתגלים שוב אותם הדינים שבקו שמאל שמלפני יחודו עם הימין, כדי להרחיק החיצונים שלא יינקו מהארת החכמה, (כנ״ל פקודי אות שע״ו) ולפיכך מתגלים ג״כ כנגדם, אותם החסדים המרובים שנתגלו בעת יחודו עם הימין, שרחצו את קו השמאל מן הדינים ההם. וז״ש, חד רישא אסתליק, שהוא ראש הבינה, שהוא שמאל, מגו סחיא דאסתחי, מתוך הרחיצה שהתרחץ, כלומר שבעת שמתגלה הארת החכמה שבבינה, מתגלה באותו הזמן דבר הרחיצה שלו, דהיינו שמתגלים הדינים דשמאל שמטרם יחודו בימין, ומתגלים ג״כ כנגדם החסדים, המכונים מים, שלאחר יחודו עם הימין, שהם רוחצים אותו מן הדינים ההם. באפן, שהראש הזה אינו מאיר זולת דרך רחיצתו.
והנה על ידי עלית המלכות לבינה, נכללו זו בזו, וצורותיהן נעשות שוות זו לזו, ויצאו בינה ומלכות בבינה, ובינה ומלכות במלכות, ואלו בינה ומלכות שבמלכות, מכונות ב׳ אילות. וז״ש תרי איילתא, שהן בינה ומלכות שבמלכות, קציבין בשיעורא חד, שהן שוות זו לזו בשיעור אחד, דהיינו כשיעור הבינה, סלקן מההוא סחיותא, שהן עולות, ומקבלות הארת החכמה, מתוך אותה הרחיצה, הנזכרת בראש הבינה. כי מאחר שהמלכות קבלה צורתה של הבינה, היא ראויה לקבל חכמה. ובעת שהמלכות מקבלת הארת החכמה, היא נקראת, אבן טובה בארבעה צבעים, שה״ס ג׳ קוין ומלכות המקבלתם, שבדרך נסיעתם מתגלה החכמה (כנ״ל בשלח דף ל״ט ד״ה וג') וז״ש בשערא דלהון, דהיינו בדינים שלהם, מתגלה, חיזו דאבן טבא דארבע גוונין, שה״ס גילוי הארת החכמה הנקרא חיזו. וכיון שהחכמה אינה מתגלה זולת עם דינין כנ״ל, ע״כ אומר בשערא דלהון.