זהר

שיב) ויגרש את האדם. א"ר אלעזר לא ידענא, מאן עביד תרוכין למאן, אי קב"ה עבד תרוכין לאדם, אי לא. אבל מלה אתהפיך, ויגרש את, את דייקא. ומאן גרש את, האדם. האדם ודאי גרש את.

פירוש הסולם

שיב) ​ויגרש את האדם וגו', אר"א, מאן עביד תרוכין למאן, אי קב"ה עביד תרוכין לאדם אי לא: אמר רבי אלעזר מי עשה גירוש למי, אם הקב"ה עשה גירוש אל האדם, או לא. שהרי לא כתוב ויגרש ה' את האדם, אלא, ויגרש את האדם, סתם. אבל מלה אתהפיך, ויגרש את, את דייקא, ומאן גרש את, האדם, האדם ודאי גרש את, אבל המלה את, שבהכתוב, נתהפך שהיה צריך לומר, ויגרש האדם את ומה שכתוב, ויגרש את, המלה את הוא בדיוק, לרמז על השכינה שנקראת את, ומי גרש את, שהיא חשכינה, האדם ודאי גרש את, אלא שהמלות נתהפכו, שהיה צריך לכתוב ויגרש האדם את.