זהר

שיא) ואת הארץ, ו' אפיק הארץ, למיהב לה מזונא, ולאתקנא לה, ולמיהב לה ספוקא, דאתחזי לה, ואת הארץ, דנטיל וא"ו א"ת כללא דעשרין ותרין אתוון, ומתזן ארעא, וארעא כליל לון לגווה, כד"א כל הנחלים הולכים אל הים, והיינו רזא ואת הארץ, דכניש כלא לגווה, וקבלית לון הארץ, נטלא הארץ וא"ת, דא שמים וארץ כחדא. את השמים, רזא דשמים וארץ כחדא.

פירוש הסולם

שיא) ואת הארץ, ו' אפיק הארץ למיהב לה מזונא, ולאתקנא לה, ולמיהב לה ספוקא דאתחזי לה. הו' של ואת הארץ תורה שהו', דהיינו ז"א. האציל הארץ שהיא הנוקבא, להשפיע לה מזונות ולתקנה, וליתן לה כל צרכה הראוי לה. מזונות, פירושו, שפע כדי קיומה. לאתקנא לה, פירושו תיקון פרצופה שתהיה עמו פב"פ. ספוקא דאתחזי לה, פירושו, הארת חכמה.
ואת הארץ, דנטיל ו' א"ת, כללא דכ"ב אתוון, ומתזן ארעא: ​הו' של ואת הארץ מורה, שהו' שהוא ז"א לקחה המלה א"ת שפירושה כלל כל הכ"ב אותיות מן א' עד ת', והשפיעה אותם להארץ. שהיא הנוקבא. כלומר אותו כללא דכ"ב אתוון שז"א קבלו מהבינה, כנ"ל בביאור את השמים, הוא השפיע אותם להנוקבא הנקראת ארץ. וארעא כליל לון לגווה, כד"א ​כל הנחלים וגו', והיינו רזא ואת הארץ, דכניש כלא לגווה, וקבלית לון הארץ והארץ דהיינו הנוקבא, כלל אותם בתוכה, כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים, וזה סוד ואת הארץ, שהארץ אספה הכל לתוכה, והארץ קבלה אותם. פירוש המוחין הנ"ל המרומזים בא"ת, שהז"א הנק' שמים קבל אותם מהבינה, מכונים בשם נחלים. והוא בסו"ה, ​מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש, שפירושו, שז"א שותה, מיסוד הבינה הנקרא נחל, את המוחין, וע"כ הוא מרים ראש, דהיינו שמשיג ג"ר. ועל שם זה, מכנים מוחין הללו בשם נחלים, וזה שמביא הכתוב, כל הנחלים, דהיינו המוחין המרומזים בא"ת הולכים אל הים, דהיינו אל הנוקבא הנקראת ים. כלומר שהז"א לא קיבלם מלכתחילה אלא להשפיעם אל הנוקבא, כמו שאומר לעיל ה' אפיק שמים וכו' ולאשרשא ליה, שיהיה שורש אל הנוקבא, ולא לצורכו עצמו. וזהו שמביא הכתוב, ואת הארץ, כי לכאורה היה יכול לכתוב, והארץ, והיה הדכר מרומז בהו', והנוקבא היתה מרומזת, בהארץ, ולמה לי המלה א"ת כאן. וז"ש, דכניש כלא לגויה וקבלית לון הארץ, כי המלה א"ת מורה, על כללות כל המוחין, מן א' עד ת', והמלה וא"ת הארץ מורה שהארץ אספה אליה וקבלה לתוכה כל המוחין המרומזים בא"ת: נטלא הארץ ואת, דא שמים וארץ כחדא. את השמים, רזא דשמים וארץ כחדא. ואת הארץ, שפירושו, שהארץ לקחה המוחין המרומזים בוא"ת, הוראתו, שמים וארץ ביחד. וכן את השמים, יורה על שמים וארץ ביחד. פירוש, שהזו"ן נחלקים על החזה, שמחזה ולמעלה הם נקראים זו"ן הגדולים, ומחזה ולמטה הם נקראים זו"ן הקטנים, גם עיקר הז"א הוא מחזה ולמעלה, אבל מחזה ולמטה שלו כבר נבחן לנוקבא שלו. באופן שזו"ן שמחזה ולמעלה נבחנים שניהם לז"א עצמו, וזו"ן שמחזה ולמטה נבחנים שניהם להנוקבא עצמה, וז"ש אשר ואת הארץ הרומז להנוק' לבדה הנקראת ארץ, יש בה עצמה ז"א ונוקבא המכונים שמים וארץ, דהיינו זו"ן הקטנים שמחזה ולמטה. וכן את השמים, הרומז להז"א הנקרא שמים, יש בו עצמו ז"א ונוקבא המכונים שמים וארץ, דהיינו זו"ן הגדולים שמחזה ולמעלה.