זהר

שיא) ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו', מתניתין, רעותא דעובדא, קטרי דמהימנותא, קל קלא דקליא, אתער מעילא לתתא, אנן פתיחין עיינין הוינן. גלגלא אסחר מעילא לכמה סטרין, קל נעימותא אתער. אתערו ניימין דמיכין, דשינתא בחוריהון, ולא ידעי, ולא מסתכלן, ולא חמאן אטימין אודנין, כבדין דלבא, ניימין, ולא ידעין. אורייתא קיימא קמייהו, ולא משגיחין ולא ידעי במה מסתכלן, חמאן ולא חמאן. אורייתא רמאת קלין אסתכלו טפשין, פתחו עיינין, ותנדעון. לית מאן דישגח, ולית מאן דירכין אודניה, עד מה תהוון בגו חשוכא דרעותייכו. אסתכלו למנדע, ואתגלי לכון נהורא וינהיר.

פירוש הסולם

שיא)​ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו': הכונה של מעשה זו היה, לקשרי האמונה. להמשיך ג' קשרים לנוקבא שנקראת אמונה, דהיינו ג' קוין.
קל קלא דקליא וכו': קול הקול של הקולות נתעורר ממעלה למטה, ונעשינו פתוחי עינים, ומפרש, הגלגל הסב לכמה צדדים, וקול של נעימות נתעורר.
גלגל פירושו הסתובבות ההארה בג' מקומות שה"ס חולם שורק חירק, כמ"ש לעיל (וירא דף י"ז ד"ה וזה אמרו ע"ש) דהיינו בג' קוין. ומה שאומר, שמסובב לכמה צדדים, הענין הוא, כי ההארות נכללות זו בזו, ויוצאים ג' קוין שבכל אחד מהם יש ג' קוין, באופן, שיש ג' קוין חב"ד בקו ימין, וכולם מוח חכמה. ויש ג' קוין חב"ד בקו שמאל, וכולם מוח בינה. ויש ג' קוין חב"ד בקו אמצעי, וכולם מוח דעת. ונודע שכל שיעור ההארה שקו האמצעי גרם שיצא בב' קוין העליונים, זוכה בו קו האמצעי בעצמו, וע"כ נבחן שמוח הדעת שהוא קו האמצעי, כלול בפני עצמו, בג' קוין, שכל אחד מהם כלול מג' קוין, באופן שיש חב"ד בחכמה דמוח הדעת, ויש חב"ד בבינה דמוח הדעת, ויש חב"ד בדעת דמוח הדעת. וז"ש, גלגלא אסחר מעילא לכמה סטרין, דהיינו ג' סטרין במוח החכמה, וג' סטרין במוח הבינה, וט' סטרין במוח הדעת.
ונודע שב' הקוין ימין ושמאל, שייכים תמיד לעליון עצמו, וכל המתפשט למטה, הוא רק קו האמצעי, שהוא מוח הדעת. ולפי זה נמצא, שג' סטרין שבמוח החכמה, וג' סטרין שבמוח הבינה, אינם מתפשטים למטה, אלא מוח הדעת לבדו הוא המתפשט למטה. וזה שמשמיענו הסתרי תורה, שלא כל ט' סטרין שבמוח הדעת מתפשטים מלמעלה למטה, אלא סטרא אחד מהם בלבד, והיינו סטרא אמצעי שבג' קוין דדעת שבמוח הדעת, כי חב"ד דחכמה דמוח הדעת, וכן חב"ד דבינה דמוח הדעת, וכן חו"ב דדעת דמוח הדעת, נחשבים לבחינת ב' קוין העליונים, ואינו מתפשט למטה אלא הדעת דדעת שבמוח הדעת, דהיינו רק סטרא אחד מן הט' סטרין שבמוח הדעת. וז"ש קל קלא דקליא אתער מעילא לתתא, הדעת, שה"ס ז"א העולה למ"ן ונעשה קו אמצעי בין חו"ב, מכונה קול, (כנ"ל פרשת לך דף ד' ד"ה בשעתא ע"ש) וע"כ מוח הדעת בכללו מכונה קול, וכיון שיש ט' סטרין במוח הדעת דהיינו ג"פ חב"ד, נמצא שהחב"ד דדעת, דמוח הדעת נבחן לקלא האמצעי, דב' קליא שהם חב"ד דחכמה דדעת וחב"ד דבינה דדעת. ובחינת הדעת שבקלא דקליא הזה, נבחן לקל קלא דקליא, אשר רק הוא בלבדו אתער מעילא לתתא, ולא שאר ח' סטרין. ועל קול הזה המתפשט למטה, אומר קל נעימותא אתער.
אתערו ניימין דמיכין וכו': מבאר עתה ענין סבוב הגלגל לכמה צדדים, שהם ג', דחכמה וג' דבינה, וט' דדעת כנ"ל, אלא שמבארם מבחינת השלילה וההפסד, שאותם הדבקים בשמאל, המכונים ישינים ונרדמים, מפסידים אותם. ואומר, מנמנמים וישנים שהשינה בנקבי עיניהם, דהיינו הדבקים בקו שמאל, התעוררו. ומפריט הפסדם מכל הט"ו סטרין הנ"ל, היוצאים עם קו אמצעי. וכנגד הפסדם דחב"ד שבימין, שהוא מוח החכמה, אומר, ואינם יודעים, דעת, ואינם מסתכלים, בינה. ואינם רואים, חכמה. וכנגד הפסדם דחב"ד שבשמאל, שהוא מוח בינה, אומר, שהם אטומי אזנים, חכמה. כבדי הלב, בינה. ישנים ואינם יודעים, דעת. וכנגד הפסדם דחב"ד שבימין מוח הדעת אומר, התורה עומדת לפניהם, דעת. ואינם משגיחים ואינם יודעים במה שמסתכלים, בינה. רואים ואינם רואים, חכמה. וכנגד הפסדם דחב"ד שבשמאל מוח הדעת, אומר, התורה מרימה קולות הסתכלו טפשים, בינה. פתחו עינים, חכמה. ותדעו, דעת. וכנגד הפסדם דחב"ד שבקו אמצעי דמוח הדעת, אומר, אין מי שישגיח, חכמה. ואין מי שיטה אזנו, בינה. עד מה תהיו בתוך החשך מחמת רצונכם הרע, דעת. הסתכלו לדעת ע"י קו אמצעי, ויתגלה לכם אור המאיר, שהוא אור ז"א. שהוא קו אמצעי, המכונה אספקלריאה המאירה.