פירוש הסולם
שיא)
כיון דאתברי דא וכו': כיון שנברא היכל הזה, בסוד נקודה בהיכליה. כנ"ל, היה מסתכל בהיכל הזה, ורשם לפניו ציורים, דהיינו מוחין, של כל העולם. שכל מדות המוחין הם מכאן, כי כשרוצה להשפיע מוחין דקטנות לזו"ן מעלה הי' לאור ההיכל ונעשה אויר, שפירושו מוחין דו"ק ורוח. וכשרוצה להשפיע ג"ר מוציא ה
י' מן
אויר ההיכל וחזר להיות
אור. וזסו"ה ו
ה' בהיכל קדשו, ו
ה' ה"ס הבינה, בהיכל קדשו, היינו היכל הנזכר,
נקודה בהיכליה. וז"ש,
דכתיב הם מפניו כל הארץ שפירושו
רשים קמיה רשימין וציורין דכל עלמא. רשימין, הם מוחין דו"ק. וציורין, הם מוחין דג"ר. דכל עלמא, היינו דזו"ן, הנקראים עולם, דהיינו כמבואר שבהיכל זה תלוים, מדידות כל המוחין.
בעי למברי שמים וכו': רצה לברוא השמים, שהם ז"א, מה עשה, הסתכל באור הראשון, דהיינו בהיכל הראשון, שה"ס או"א
(כנ"ל ב"א דף ז' אות ג') ונתעטף בו וברא שמים. שכתוב עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה. פירוש. ה
י', שה"ס המלכות, שנכנסה לאור ההיכל ונעשה אויר, הוא נקרא אז,
אור מעוטף, כנ"ל (
בראשית א' דף ט' ד"ה ועביד.) ונעשה אז בבינה ב' היכלות. היכל א' בג"ר דבינה, ונק' או"א עלאין. והוא נשאר תמיד
אור מעוטף, כי ה
י' אינה יוצאת מן האויר של היכל הזה. והיכל ב' נעשה בז"ת דבינה, ונק' ישסו"ת. ובעת שרוצה להשפיע חכמה מוציא ה
י' מאויר היכל הזה, הב', וחוזר להיות
אור ואז משפיע אור החכמה. ונודע שז"א הוא תמיד בבחינת חסדים מכוסים כמו או"א. שה"ס היכל א'. וז"ש
עוטה אור כשלמה, שמתחילה מתעטף בסוד אור מעוטף מן או"א עלאין, ואח"כ נוטה שמים כיריעה, שהוא ז"א. כי ז"א תמיד
באור מעוטף כמבואר.
