זהר

שיא) וקב"ה רשים בישראל לקבלייהו, בצלותא למהוי חברים בהדייהו, למכרע בכל גופייהו, בתמני סרי ברכאן דצלותא, לאמלכא עלייהו אמן, ואיהו יאהדונהי, בכל אבר ואבר דלהון, ואמר קב"ה, מאן דלא הוי רשים קדמייכו, למהוי כורע בברוך, וזוקף ביהוה, בקומה דגופא, לא ייעול צלותיה בהיכלא דילי, דאיהו אדני. לא תקבלון מלין דיליה, על גדפייכו ואנפייכו, דכל מאן דמצלי באדני, ומצרף לידוד אנפין דמלאכין, ופניהם וכנפיהם פרודות לעילא, לנטלא יאהדונה"י, במלין דצלותא דנפקין מפומוי דב"נ.

פירוש הסולם

שיא) וקב"ה רשים בישראל: והקב"ה רושם בישראל כנגדם, כנגד אנפין וגדפין דחיות, בתפלה, שישראל יהיו חברים עמהם עם החיות, לכרוע בכל הגוף בח"י ברכות התפלה, כדי להמליך עליהם בכל אבר ואבר שלהם, אמן, שה"ס יאהדונה"י, שבגי' אמן, כי בכריעה ממשיך אדני, ובזקיפה ממשיך הויה, ואח"כ ע"י ח"י העולמים מתיחדים ומשתלבים שניהם בסוד יאהדונה"י (כנ"ל אות ש"ז). ואמר הקב"ה אל המלאכים, שהם ד' החיות, מי שאינו רשום לפניכם להיות כורע בברוך, וזוקף בהויה בקומה דגוף, לא תכנס תפלתו בהיכל שלי שהוא אדני. שלא תקבלו דיבורים שלו על כנפיכם ופניכם. שכל מי שמתפלל באדני ומצרף עמו הויה, שהוא פניהם של המלאכים, דהיינו של ד' החיות, אז נאמר בחיות, ופניהם וכנפיהם פרודות למעלה, בבחינת ג"ר שלהם, כדי לקבל אח"כ יחוד יאהדונה"י, בו"ק שלהם, בדברי התפלה היוצאים מפיו של האדם.