זהר

שיא) מתניתין, בנמוסי טהירין. ארבע מפתחין שויין, לארבע סטרי עלמא. בזוייתהון אשתכחו. חד לסטר ארבע, וארבע לסטר חד. אתגלפן בחד גוונא. בההוא גוונא, תכלא, וארגוונא וצבע זהורי, וחוורא, וסומקא. דא עייל בגוונא דחבריה, ודידיה ביה רשים.

פירוש הסולם

שיא) מתניתין, בנמוסי טהירין וכו׳: משנה, בדרכי האורות. ארבעה מפתחות נעשו לארבע רוחות העולם. ובזויותיהם נמצאים, מפתח אחד לארבע רוחות, וארבע רוחות לרוח אחד. ונחקקים בצבע אחד. בצבע ההוא נמצא מעורב, תכלת, וארגמן, ותולעת שני, ולבן ואדום, זה נכנס בצבע חבירו, וצבע שלו, דהיינו של חבירו, רשום בו.
פירוש. נודע שקו ימין וקו שמאל, שהם חסד וגבורה הם במחלוקת ואינם יכולים להאיר, עד שבא הקו האמצעי עם כח המסך שבו ומכריע אותם ומיחדם זב״ז, ואז נפתחת הארתם ומאירים (כנ״ל ב״א נ״ז ד״ה וזה) וע״כ מכונה הקו האמצעי, שהוא ת״ת, בשם מפתח. להיותו פותח האורות. וז״ש ד׳ מפתחן שויין לארבע סטרי עלמא, כי ד׳ סטרי עלמא, הם חסד וגבורה ת״ת ומלכות, וכל רוח כלול מכולם, כמ״ש להלן, נמצא שיש בכל רוח מפתח אחד, שהוא ת״ת, דהיינו הקו האמצעי.
ונודע שהקו האמצעי מחבר ד׳ רוחות חו״ג תו״מ לאחד, כלומר שעושה אותם, שאחד מהם לא יוכל להאיר אלא בשיתוף כולם. כי מחמת הכרעתו צריך השמאל לחסדים שבימין, והימין להארת חכמה שבשמאל, שזולתו הוא מחוסר ג"ר, ושניהם הימין והשמאל צריכים לקו האמצעי שייחדם, ושלשתם צריכים למלכות, משום שקו האמצעי מתקן החכמה שלא תאיר רק ממטה למעלה, (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) שלא יצויר זה אלא במלכות, שהיא אור נקבה, המאירה ממטה למעלה. הרי איך כולם נתקשרו ונתחברו זה בזה על ידי הת״ת שהוא קו האמצעי, והוא נקרא מפתח. וז״ש, בזוייתהון אשתכחו. שהזוית נבחנת לנקודת החיבור של ב׳ רוחות. וכיון שהמפתחות שהם ת״ת, וקו אמצעי, מחברים הרוחות, שהם חו״ג תו״מ, זה בזה. ע״כ נבחן שהמפתחות נמצאים בזויות של הרוחות, דהיינו בבחינת החיבור שבהם.
ואין לשאול, הלא ארבע רוחות הם חו"ג תו״מ, וא״כ אין בכולם אלא ת״ת אחד, שהוא מפתח אחד, ולא ארבע. לזה אומר, חד לסטר ארבע, שבאמת אין יותר ממפתח אחד לארבע רוחות, אבל, וארבע לסטר חד, כי ד׳ הרוחות, חו״ג תו״מ, נכללים זה מזה, ויש ארבע רוחות חו״ג תו״מ בכל רוח מהם, וע״כ יש ד׳ מפתחות.
ואותם ד׳ רוחות חו״ג תו״מ, מכונים ד׳ גוונים, שהם לבן אדום ירוק שחור, ולפעמים נקרא הת״ת תולעת שני, והמלכות תכלת. ובעת שת״ת מיחד כל האורות ונכלל מהם נקרא ארגמן, משום שצבע ארגמן כולל בתוכו כל הצבעים וז״ש, אתגלפן בחד גוונא, שכל ד׳ מפתחות נתגלפו בצבע אחד, שהוא ארגמן הכולל כל הצבעים. אבל, בההוא גוונא, תכלא וארגוונא וצבע זהורי וחוורא וסומקא. כלומר שכל אלו האורות נכללים בו. תכלא, הוא מלכות. ארגוונא, הוא ת״ת בשעה שכוללם. וצבע זהורי, הוא ת״ת בפרטיותו. וחוורא הוא חסד וסומקא, היא גבורה. אמנם כלולים זה בזה, וז״ש, דא עייל בגוונא דחבריה ודידיה ביה רשום, דהיינו שמעורבים וכלולים זה בזה.