זהר

שיא) ויתפרו עלה תאנה. הא אוקימנא, דאוליפו כל זייני חרשין וקוסמין, ואחידו בהאי דלתתא. כמה דאתמר. וההיא שעתא, אתגרע זקיפו וקומה דאדם, מאה אמין. וכדין אתעביד פרודא, וקאים אדם בדינא, ואתלטיא ארעא. והא אוקימנא.

פירוש הסולם

שיא) ויתפרו עלי תאנה. הא אוקימנא, דאוליפו כל זייני חרשין וקוסמין, ואחידו בהאי דלתתא כמה דאתמר: הנה בארנו, שלמדו כל מיני כשפים וקסמים, ונאחזו בזה שלמטה, דהיינו הס"א, כמו שנתבצר. והוא לעיל (בראשית א' דף של"ו אות תנ"ב) שביאר שם הזהר, וז"ל. ויתפרו עלה תאנה, אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו מניה, דאקרון טרפי דאילנא. ע"ש. ושם בהסולם ביארתי בקיצור, אבל הדברים צריכים ביאור. וצריך שתדע, אשר צללים פירושו, העלמות על אור פניו ית'. כדמיון צל הנעשה מכח המכסה על אור השמש. כי אור העליון נמשל לאור השמש, שהוא השורש לכל האורות שבעולם הזה, כן אור העליון הוא שורש לכל האורות שבהמציאות, וזה סוד הכתוב, עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי וגו'.
אמנם יש צל דקדושה, דהיינו הבא מחמת השגת רוממות השי"ת. אכן צל הזה, יש לו פעולה הפוכה, כי הוא הממשיך את אור העליון, על דרך שאמרו חז"ל במשה רבינו, (ברכות ז.) ​בשכר ויסתר משה פניו, זכה ודבר ה' אל משה פא"פ. הרי שהצל הזה שהמשיך משה על עצמו, דהיינו שהסתיר פניו, כי ירא מהביט אל האלקים, זכה על ידי העלמה הזו, לפב"פ ולתמונת ה' יביט. הרי שצל הזה נעשה הכנה ולבוש על כל אור הגדול שהשיג משה. אבל זה דוקא בצל דקדושה, דהיינו הבא מחמת מצוה כמו במשה, אבל בצל הבא מחמת עבירה אינו כן, אלא שהוא שורש החשך המחשיך פניהם של בני אדם, והוא הנקרא צל מות.
ולפני החטא דעצה"ד, לא היה בחינת צל הזה דס"א בהעולם, אלא בחינת צל דקדושה בלבד. וזה היה הטעות של אדם הראשון. כי אחר החטא של עצה"ד, שבסבתו פרחו ממנו כל האורות העליונים שהשיג בסוד זיהרא עלאה, וידעו כי עירומים הם מכל האורות, ונפל עליהם הצל דס"א, דהיינו ההעלמה והצל הבא מחמת עבירה, אז ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות, עלים פירושו צל, כי עלי האילן עושים צל. תאנה היינו החטא דעצה"ד, כמו שאמרו חז"ל שעצה"ד תאנה היתה. והם טעו וחשבו שצל הזה דעלי תאנה, דהיינו הצל שנפל עליהם מחמת העבירה דעצה"ד, דומה כמו הצל דקדושה, שסגולתו להמשיך האורות כולם כנ"ל אצל משה רבינו, וע"כ עשו להם מהצל הזה חגורות, דהיינו בסו"ה ​כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וגו' (ירמיה י"ג) שפירושו דבקות מתוך העלמה. אמנם שם מדבר הכתוב באזור הנעשה מסבת הצל דקדושה, משא"כ אזור הנעשה מעלי תאנה, שהוא צל מחמת עבירה, הוא סו"ה (ירמיה י"ג) ​כאזור הזה אשר לא יצלח לכל עש"ה. ועל פי הטעות הזה, נתחבא אדה"ר בתוך עצי הגן, והתנצל לפני השי"ת, וטען, את קולך, שמעת ואירא וגו', דהיינו שהתפאר לפניו ית' ( במעשהו, ודימה את עצמו למשה שהסתיר פניו, מהביט אל האלקים וחשב שעל ידי הצל הזה יחזור ויזכה תכף לכל האורות שפרחו ממנו. אבל הקב"ה השיב לו, מי הגיד לך כי עירום אתה, בסבת מה הפסדת האורות שלך ונפלת בצל, המן העץ אשר צויתיך וגו', הכי הגיע לך מחמת מצוה, הלא צל זה הגיע לך מחמת עבירה והוא צל מות, צל דס"א. וע"כ, לא לבד שלא ברכו מחמת זה, אלא עוד קללו. וז"ש שם בזהר, אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו מניה, שנתדבקו להתכסות בהצללים של האילן שאכלו ממנו. שהוא צל הבא מחמת עבירה. ונתדבקו בזה בצל מות.
וזה אמרו כאן, דאוליפו כל זייני חרשין וקוסמין, כי ענין הכשפים ביארו חז"ל (בסנהדרין ס"ז ע"ב) ​למה נקרא שמן כשפים מפני שמכחישים פמליא של מעלה. פירוש, כי לולא הכשפים היו הצדיקים יכולים להמשיך אותות ומופתים מעולמות העליונים לקרב העולם להשי"ת, ע"ד שהיה ביציאת מצרים ובימי יהושע והנביאים, אבל ע"י החטא דעצה"ד, נעשה בנין ד' עולמות אבי"ע דס"א, לעומת ד' עולמות אבי"ע דקדושה, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים. שפירושו, שכל הכחות שישנם באבי"ע דקדושה לקרב העולם להשי"ת, ניתנו כנגדם באבי"ע דטומאה, לרחק העולם מהשי"ת. והענין הוא, כי כמו שהעבירה דעץ הדעת היתה לשורש שממנה נמשכים כל העבירות שבעולם עד גמר התקון. כן ההצל, דהיינו כח ההעלמה על קדושתו ית' כנ"ל, הנמשך מעבירה דעצה"ד, הנקרא עלי תאנה, נעשה לשורש שממנו נמשכים כל מיני כחות ההעלמה על קדושתו ית', שבכללם הם נקראים ד' עולמות אבי"ע דטומאה. שנבנו בסו"ה, זה לעומת זה עשה אלקים, שה"ס ד' עולמות אבי"ע דטומאה לעומת ד' עולמות אבי"ע דקדושה. כנ"ל. והקרובים ביותר לשורש הזה הם הכשפים, שניתן להם כח שקול נגד הקדושה להכחיש את הפמליא של מעלה, ע"ד שעשו המכשפים כנגד האותות והמופתים של משה רבינו, כמ"ש ​ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן (שמות ז' י"א) וכן ​אליהו שהתפלל שלא יאמרו מעשה כשפים הם (ברכות ט:) וע"כ מלבד בהמקרים היוצאים מן הכלל, דהיינו ביציאת מצרים ובימי הנביאים, לא יוכלו הצדיקים להמשיך אותות ומופתים לקרב העולם להשי"ת מחמת שיודעים בעליל, שאבי"ע דטומאה יתנו כח להמכשפים שיוכלו לעשות גם הם בלהטיהם כן, וז"ס שנאמר בגמר התקון, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שהפירוש הוא, כי אז, יתבטל רוח הטומאה מהארץ, ולא יהיה עוד פחד מאבי"ע דטומאה, וימשיכו הצדיקים אותות ונפלאות כמו שהיה ביציאת מצרים.
וזה אמרו דאוליפו כל זייני חרשין וקוסמין, כי מכח עלי תאנה שה"ס הצל שנעשה ע"י העבירה דעצה"ד, נמשכו כל הכשפים, כנ"ל, וע"כ עם הסתכלותם בעלי תאנה הללו, היו לומדים כל מיני כשפים וקסמים שיהיו נמשכים מהם בהעולם.
וההיא שעתא אתגרע זקיפו וקומה דאדם מאה אמין: ובאותה שעה נתמעט הרום והקומה של אדם למאה אמות. וכדין אתעביד פרודא, וקאים אדם בדינא, ואתלטיא ארעא. ואז נעשה פירוד, בין ז"א ונוקביה, ואדם קם בדין והארץ נתקללה,
פירוש, כמו שאמרו חז"ל ​אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה וכו' (חגיגה י"ב.) דהיינו עד הרקיע שמתחת האצילות, והיה כולל ג' העולמות בי"ע, שבכל עולם ד' פרצופין או"א וזו"ן, ובכל פרצוף עשרה ספירות. אבל לאחר שחטא, פרחו ממנו ט"ס דאורות שבכל פרצוף ונסתלקו לשורשם. וט"ס תחתונות דכלים שבכל פרצוף נפלו לקליפות, ונשארו לו רק הכלים דכתר מכל פרצוף באור הנפש. חוץ מב' פרצופי הראשונים דבריאה, שנסתלקו ממנו לגמרי באופן שנשארו לו עשר כתרים מעשר פרצופי דבי"ע, שכל אחד כלול מכולם, והם מאה כתרים וה"ס מאה אמה. וז"ש וההיא שעתא אתגרע זקיפו וקומה דאדם מאה אמין דהיינו מאה כתרים, כמבואר. (ועי' בספרי תלמוד עשר הספירות  {חלק ט"ז} דף אלף תתקנ"ח בד"ה וזה אמרו עד דף אלף תתקס"ב אות קכ"ח שנתבאר שם ענין זה במלואו).