זהר

שיא) על דא אשכחנא בספרא דרב המנונא סבא, באינון צלותי דר"ה, דהוה אמר, צלותא וקל שופרא דאפיק ההוא זכאה, דאשתכח מרוחיה ומנפשיה בההוא שופרא, דההוא קול סליק לעילא. ובההוא יומא קיימין ומשתכחי מקטרגין לעילא. וכד סליק ההוא קלא דשופרא, כלהו אתדחיין קמיה, ולא יכלין לקיימא. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דידעין לכוונא רעותא לקמי מאריהון, וידעין לתקנא עלמא בהאי יומא, בקל שופרא. ועל דא כתיב, אשרי העם יודעי תרועה. יודעי, ולא תוקעי.

פירוש הסולם

שיא) על דא אשכחנא וכו': ע"כ מצאתי בספרו של רב המנונא סבה באלה התפלות של ראש השנה, שהיה אומר, התפלה ​וקול השופר שמוציא הצדיק בשופר ההוא, היוצא מרוחו ונפשו, קול ההוא עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה וכשעולה קול ההוא של השופר כולם נדחים מפניו ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר, וע"כ כתוב, ​אשרי העם יודעי תרועה יודעי ולא תוקעי.