זהר

שט) ממימו דשמיא אתזן ארעא, ומימוי אשתדן בגווה, אלא דעלאי דכר, ותתאי נוקבא, ותתאי מן דכורא אתזנן, ומיין תתאין קראן, לעלאין, כנוקבא דפתיחא לדכורא, ושדת מיא, לקבל מיא דדכורא למעבד זרעא, ונוקבא מן דכורא אתזנת, הדא הוא דכתיב, ואת הארץ, בתוספת ויו כמה דאתמר.

פירוש הסולם

שט) ממימוי דשמיא אתזן ארעא, ומימוי אשתדן בגווה: ממימי השמים נזונת הארץ ומימיהם נזרקים בה, כלומר הן המזונות לקיומה של הארץ שהיא הנוקבא, והן מים זכרים להולדת הנשמות הנזרקים בסוד זרע היורה כחץ מוליד, היא מקבלת מהשמים שהוא ז"א אלא דעלאי דכר ותתאי נוקבא, אלא המים עליונים שבהארץ, דהיינו מה שקבלה מהשמים, הם זכרים, ומים תחתונים שבה, דהיינו שבה עצמה, הם נקבות, ותתאי מן דכורא אתזנן. ומים התחתונים נזונים מן מים זכרים, דהיינו ממים עליונים שקבלה מהשמים. ומים תתאין קראן לעלאין, כנוקבא דפתיחא לדכורא, ושדת מיא לקבל מים דדכורא למעבד זרעא, ומים התחתונים שבהארץ, קוראים למים העליונים שבהשמים, שישפיעו להם צרכם. כמו נקבה הפתוחה לקבל מהזכר, והנוקבא מורה מים תחתונים כנגד מים העליונים הזכרים כדי להוליד נשמות, ונוקבא מן דכורא אתזנת, וכן הנוקבא נזונת מן הזכר. כי הנקבה אין לה מעצמה כלום, והן המזונות, דהיינו השפע כדי קיומה, והן הולדת הנשמות היא מקבלת מהזכר. הדא הוא דכתיב ​ואת הארץ בתוספת ו' כמה דאתמר, וע"כ כתוב ואת הארץ בהוספת ו' על המלה את שהיא רומזת על הדכר שבהארץ, כמו שאומר לעיל בסמוך. שיש זכר ונקבה בהשמים, הנבחנים לשמים וארץ העליונים, וכן יש זכר ונקבה בהארץ, הנבחנים לשמים וארץ תחתונים. ע"ש.