זהר

שטז) כתיב עד שהמלך במסבו, במסבו לאתיישבא במלכו תתאה, ברזא דההוא חברותא ותפנוקא, דההוא חביבותא דבעדן עלאה, בההוא שביל דסתים וגניז, ולא אתידע, ואתמליא מניה, ונפקא בנחלין ידיען. נרדי נתן ריחו דא מלכא תתאה, דברא עלמא לתתא, כגוונא דלעילא, וסליק ריחא טבא עלאה, לשלטאה, ולמעבד, ויכיל ושליט, ונהיר בנהורא עלאה.

פירוש הסולם

שטז) כתיב ​עד שהמלך במסבו, במסבו לאתיישבא במלכו תתאה, ברזא דההוא וכו' דבעדן עלאה: במסבו פירושו, להתיישב במלכות התחתונה, כלומר, המלך הוא ישסו"ת, במסבו בעת שהוא מתלבש בהמלכות, ומשפיע לה, מסוד אותו החיבור והענג של החביבות שבעדן העליון, שהוא או"א עלאין, בההוא שביל דסתים וגניז ולא אתיידע, ואתמליא מניה ונפקא בנחלין ידיען, שמקבלים מאו"א עלאין, באותו שביל הסתום והגנוז ולא נודע, דהיינו הנתיב דלא ידעו עיט, (כנ"ל באות ש"ח) ומתמלאים מהם, והשפע באה בהנחלים הידועים של ישסו"ת שה"ס ארח או דרך (כנ"ל באות ש"ג) ואז נרדי נתן ריחו, דא מלכא תתאה, דברא עלמא לתתא כגוונא דלעילא, וסליק ריחא טבא עלאה, לשלטאה ולמעבד, נרדי וגו' היינו מלכות התחתונה, כי ברא העולם למטה, שהיא המלכות, כעין עולם של מעלה שהיא עולם הבינה, דהיינו ישסו"ת, בכל מה שקבלו מעדן העליון, ועולה ריח טוב העליון מעולם התחתון לשלוט, ולפעול, ויכיל ושליט ונהיר בנהורא עלאה, והמלכות יכולה ושולטת ומאירה באור העליון.