זהר

שטז) בההוא זמנא, קלא דנפיק מאינון דחגירי חרבא, מבקע תמניסר טורין רברבין, ולית מאן דירכין אודניה. כלהו עלמא סתימין עיינין, אטימין לבא, לית מאן דישגח דהא בניינא לסתור כד עבדין עובדן דלא מתכשרן, סאטין מארחא דתקנא, ימינא אעדי, ושמאלא שלטא, כדין עדיין אשתכחו. ווי לחייביא דגרמין דא בעלמא, דהא דא מתברכין לעילא, עד דישתצון אינון לתתא. הה״ד ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי׳ הללויה. ע״כ.

פירוש הסולם

שטז) בההוא זמנא קלא וכו׳: בזמן ההוא, שהמדרגות דשמאל מתבקעות מחמת התולעת, הקול שיוצא מאלו חגורי חרב, דהיינו מששים גבורים, מבקע שמונה עשר הרים גדולים שהם חג״ת נה״י שבכל אחד ג׳ קוים, שבחינת ג״ר דחכמה מסתלקת מהם ואין מי שיטה אזנו. להשמר מלהמשיך הג״ר דחכמה. וע״כ כל העולם הם סתומי עינים ואטומי הלב. אין מי שיסתכל שבנין הזה, של ג״ר דשמאל, עומד לסתור. כשעושים מעשים שאינם כשרים, וסרים מדרך המתוקן, הוסר הימין, שהוא הארת החסדים, והשמאל שולט בלי ימין, אז נמצאות עריות. דהיינו הדינים המתגלים בבינה ומלכות, שה״ס גילוי ערוה, אוי לרשעים שגורמים זאת בעולם, כי לא יתברכו למעלה מטרם שיכלו אלו הרשעים למטה. ז״ש ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה.