זהר

שטז) ומאין שואבין. מכ״ה אתוון. ורזא דמלה, כ״ה תברכו את בני ישראל, את ודאי. במאי אתברכאת ואתמליאת. באת ו'. דאיהו כליל שית תיבין דיחודא, דאינון שמע ישראל י״י אלקינו י״י אחד. וביה אתעבידת אות. כ״ה, איהי אימא עלאה, ימא דאוריתא. ו', נהר דנפיק מתמן, ומניה אתמליאת כ״ד דאיהי שכינתא תתאה.

פירוש מעלות הסולם

שטז) ומאין שואבין מכ״ה וכו': שואל מאיזו מדרגה שואבים זו״ן הקטנים שהם יסוד ומלכות יחודא תתאה. ומשיב מכ״ה אותיות שמע ישראל וכו׳ היינו מיחודא עלאה וסוד הדבר, כה תברכו את בני ישראל את ודאי שהיא מלכות הכוללת כל כ״ב אותיות מא׳ עד ת׳. ושואל במה היא מתברכת ומתמלאת. ומשיב באות ו׳ היינו ז״א שהוא כולל ששת המלים של היחוד העליון שהם: שמע, ישראל, ה׳, אלקינו, ה׳, אחד. ובו נעשית אות. ומפרש כ״ה היא אמא העליונה היינו בינה ים התורה כי ב׳ פעמים כ״ה של שחרית וערבית הם י״ם נ׳ שערי בינה. ו' היא ז״א נהר היוצא משם, מבינה וממנו מתמלאת הכ״ד שהיא השכינה התחתונה היינו מלכות. כמ״ש להשקות את הגן.
ומה שלפעמים קורא את הנהר היוצא מעדן בשם בינה ותו"מ, ולפעמים בשם תפארת שהוא ז״א. ולפעמים בשם יסוד הענין הוא, כי בינה תו״מ אלו הם חצי בינה ותו״מ כי ג״ר דבינה אינם נחשבים ליוצאים מעדן רק ז״ת דבינה, היינו זו״ן הכלולים בבינה, ונמצא שאין כאן בינה אלא תו״מ, ולכן נבחנים כולם לתפארת. ומבחינת הפרצוף שעשר ספירות שלו נחלקות לראש תוך סוף, נבחן כי בינה תו״מ הנופלים מן המדרגה מתחילים מחזה ולמטה, כי חג״ת דגוף נבחנים לג״ר דגוף שהם לא יצאו מעדן שלהם, אלא נה״י דגוף הם היורדים אל מדרגה התחתונה ויוצאים מעדן שלהם, ועיקרם של נה״י הוא יסוד, שהוא קו האמצעי, ע״כ נקראים בינה ותו״מ אלו ע״ש יסוד והכל הולך למקום אחד.