זהר

שטו) דוד מלכא אמר שיר המעלות, שלמה מלכא אמר שיר השירים, שיר מאינון מנגנין. מה בין האי להאי, דהא אשתמע דכלא חד. אלא ודאי כלא חד, אבל ביומי דדוד מלכא, לא הוו כל אינון מנגנין מתתקנן בדוכתייהו, לנגנא כדקא יאות, ובי מקדישא לא אתבני, ובג"כ לא אתתקנו לעילא בדוכתייהו, דהא כמה דאית תקוני דמשמרות בארעא, אוף הכי ברקיעא, וקיימין אלין לקבל אלין.

פירוש הסולם

שטו) דוד מלכא אמר וכו': דוד המלך אמר, שיר המעלות, שלמה המלך אמר שיר השירים, דהיינו שיר מאלו המנגנים, מה בין זה לה. שהרי משמע שהכל אחד. ומשיב, אלא ודאי הכל אחד, אבל בימי דוד המלך, לא היו כל אלו המנגנים. מתוקנים במקומם לנגן כראוי, שבית המקדש עוד לא נבנה, וע"כ לא נתקנו למעלה במקומם. כי כמו שיש תקוני משמרות בארץ, כן יש ברקיע, ועומדים אלו כנגד אלו. והמשמרות למטה עוד לא נתקנו כראוי, כי לא נבנה בית המקדש.