זהר

שטו) אבל לזכותא דאיננא להו, הואיל ומסתפי, דהא אוירא קדישא, ורוחא קדישא, אתעדי מנייהו, וינקי מאוירא ורוחא דרשותא אחרא. ולא עוד אלא דקשת אתחזי עלייהו, ולאו אינון כדאי למחמי סבר אנפוי דאליהו, כ"ש סבר אנפין אחרנין.

פירוש הסולם

שטו) אבל לזכותא וכו': אבל אני דן אותם לזכות, שהוא משום שיראים, כי אויר הקדוש ורוח הקדוש סר מהם, להיותם בחוץ לארץ, והם יונקים מאויר ורוח של רשות אחר מן הקדושה, ולא עוד אלא הקשת נראה עליהם, שזה סימן שהם בדין, וצריכים לרחמים, כמ"ש ​את קשתי וגו' וראיתיה לזכור ברית עולם. ואינם כדאים לקבל פני אליהו, ומכ"ש לקבל פנים אחרים.