זהר

שח) והאי רוח מסאבא, איהו חויא בישא. ואית מאן דרכיב עליה, ואינון דכר ונוקבא. ואקרון אלה, דאינון מזדמנין בעלמא, בכל אינון סטרין דלהון. ורוח קודשא אקרי זאת, דאיהי רזא דברית, רשימא קדישא דאשתכח תדיר עמיה דב"נ. וכן זה יי', זה אלי, אבל אלין אקרון אלה, ועל דא כתיב, אלה אלהיך ישראל. ובג"כ כתיב, גם אלה תשכחנה. ואנכי רזא דזאת, לא אשכחך. וכתיב על אלה אני בוכיה, דההוא חובה גרים למבכי לון כמה בכיין.

פירוש הסולם

שח) והאי רוח מסאבא וכו': ורוח הטומאה ההוא, הוא נחש הרע. ויש מי שרוכב עליו, דהיינו סמאל, והם דכר ונוקבא, ונקראים אלה, שהם מזדמנים בעולם בכל אלו הבחינות שלהם. ורוח הקדש נקרא זאת, שהוא סוד הברית, רושם הקדוש הנמצא תמיד עם האדם דהיינו עטרת יסוד. וכן נקרא זה, שכתוב זה ה'. זה אלי. אבל אלו נקראים אלה, ועל זה כתוב אלה אלהיך ישראל. ומשום זה כתוב, גם אלה תשכחנה, הסובב על מעשה העגל. ואנכי, שהוא סוד זאת, לא אשכחך. וכתוב, על אלה אני בוכיה. כי חטא העגל שנקרא אלה, גרם להם לבכות כמה בכיות.
והטעם שחטא העגל נקרא אלה, הוא, כי סוד שורש אותיות אלו הם, בינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה, שכו"ח שנשארו במדרגה ה"ס מ"י דאלקים, ובינה ותו"מ שנפלו הם אל"ה דאלקים, (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף ט"ו ד"ה הרי ע"ש) אמנם אח"כ חזרו למדרגה ונעשו לקו שמאל, (כנ"ל ויקהל אות ק"ל בהסולם ד"ה וזה שאומר באות) ואח"כ על ידי קו האמצעי חזרו ונתחברו אותיות אל"ה עם אותיות מ"י, ונשלם השם אלהים. (כמ"ש בהקסה"ז דף י"ז ד"ה וברא) אבל חטא העגל היה שנתדבקו בקו שמאל בלבדו ולא רצו בקו האמצעי, נמצא שאותיות אל"ה שהן שמאל, לא נתחברו עם אותיות מ"י שבימין שישתלם שם אלהים,אלא עשו פירוד בשם אלקים מחמת שלקחו את קו השמאל בלבדו, שהוא אלה. הרי שכל חטא העגל היה מחמת שהפרידו אותיות אל"ה מן אלקים ולקחום לעצמם. וז"ס אלה אלהיך ישראל. וזהו ג"כ החטא של עץ הדעת, שסמאל והנחש פיתו אותה להפריד אלה מן אלקים. וע"כ הם נקראים אלה.