זהר

שח) ר' שמעון אמר, רזא דחכמתא, איהו הכא, בהאי קרא. כד בעא נח למבדק בההוא חובא, דבדק אדם הראשון. לאו לאתדבקא ביה, אלא למנדע, ולאתקנא עלמא, ולא יכיל. סחט ענבים למבדק בההוא כרם. כיון דמטא להאי, וישכר ויתגל. ולא הוה ליה, חילא למיקם. ובג"כ, ויתגל: גלי פרצה דעלמא, דהוה סתים. בתוך אהלה, כתיב בה"א. וע"ד כתיב, ואל תקרב אל פתח ביתה. בתוך אהלה, דההוא כרם.

פירוש הסולם

שח) ר' שמעון אמר וכו': רש"א, סוד החכמה יש כאן במקרא הזה. כי כאשר בא נח לבדוק באותו החטא, דעצה"ד, שבדק אדם הראשון, ולא להתדבק בו, אלא לדעת ולתקן העולם. ולא יכול לתקנו, סחט ענבים כדי לבדוק בכרם ההוא. וכיון שהגיע לזה, אז, ​וישכר ויתגל, ולא היה לו כח לקום ומשום זה, אומר הכתוב ויתגל שגילה הפרצה של העולם שהיתה סתומה. בתוך אהלה כתוב בה' ולא אהלו בו', וע"כ כתוב, ולא תקרב אל פתח ביתה, כי המשמעות היא בתוך אהלה של כרם ההוא ולא בתוך אהלה של עצמו, וע"כ כתוב בה' ולא בו'.
פירוש. ב' נקודות הם בבנין הנוקבא, האחת, היא ממותקת בבינה, ומבחינתה נעשית ראויה לקבל המוחין כמו הכלים דבינה. והשניה, היא בחינתה עצמה, מדת הדין, שאינה נמתקת במדת הרחמים. ומבחינה זו אינה יכולה לקבל שום מוחין עליונים, כי עליה היה צמצום א' שלא לקבל לתוכה כלום מבחינת אור ישר. וזה מבואר בהקדמת הזהר דף קכ"ג אות קכ"ב  ע"ש. ולפיכך אומר שם, חד גניזא וטמירא דהיינו הנקודה דמדת הדין. וחד קיימא באתגליא דהיינו הנקודה הממותקת בהבינה, במדת הרחמים. וכיון שנקודה דמה"ד גניזא וטמירא, ע"כ ראויה לקבל כל המוחין העליונים. ע"י הנקודה דמדת הרחמים הגלויה בה. ובזה תבין ענין איסור אכילת עץ הדעת שאמר לו הקב"ה ביום אכלך ממנו מות תמות. כי הזהר אומר שם (באות קכ"ג) שמטעם ב' נקודות הללו, נקראת הנוקבא עץ הדעת טוב ורע, זכי בר נש הא טוב, דהיינו שנזהר שלא להמשיך הארת השמאל שבהנוקבא ממעלה למטה, היא עצה"ד טוב, ומקבל ממנה כל המוחין שבה, ואם לא זכי הא רע, דהיינו שממשיך הארת השמאל שבה, ממעלה למטה, שזה נבחן לאכילת עצה"ד, אז הא רע, כי נקודה דמדת הדין שהיתה גניזא וטמירא היא מתגלית, ואז מסתלקים כל המוחין מהנוקבא, כי מבחינה זו אינה ראויה לקבל מוחין כנ"ל, וזהו המיתה לבאי עולם, כי המוחין שלה הם החיים של כל באי העולם, וז"ס ​ביום אכלך ממנו מות תמות, כי תתגלה נקודה דמה"ד, ויסתלקו ממנה המוחין, שהם החיים של האדם שהוא מקבל ממנה, וע"כ ימות.
והנה ר' יהודה ורבי יוסי חולקים לעיל, אם חטאו של נח דומה לעצה"ד או לא. ור"ש מכריע ביניהם, ואומר שהחטא עצמו הוא כעצה"ד, אבל לא נתכוין לחטוא כמוהו, אלא רצה להמשיך הארת השמאל פעם אחת למטה כדי לתקן אותו, ואח"כ יפרוש הימנו.
וז"ש כד בעא נח למבדק בההוא חובא דבדק אדה"ר כשרצה נח לבדוק באותו החטא שבדק אדה"ר, דהיינו שבדק לראות אם ימות על ידו, כי הנחש שיקר בשמא דקב"ה ואמר ​לא מות תמותון וגו', לאו לאתדבקא ביה אלא למנדע ולאתקנא עלמא, ולא יכיל, ולא רצה להתדבק בו כאדה"ר שאמר ​אכלתי ואוכל עוד (בראשית רבה פי"ט י"ב) אלא לדעת ולתקן העולם ואח"כ יפרוש ממנו, אבל לא יכול לתקן אותו. ומפרש, סחט ענבים למבדק בההוא כרם, סחט ענבים, פירושו, המשכת הארת השמאל, כי הארת השמאל מכונה יין (כנ"ל דף פ"ד ד"ה פירוש) לבדוק באותו הכרם, פירושו. שהמשיכה ממעלה למטה כדי לבדוק אם יתגלה מדת הדין בהכרם, ואז יתקן אותו כנ"ל, כיון דמטא להאי, דהיינו להמשיך הארת השמאל ממעלה למטה. כדין וישכר ויתגל, אז נשתכר ונתגלה הנקודה דמדת הדין, ותכף נסתלקו ממנו המוחין ולא הוה ליה חילא למיקם ולא היה לו עוד כח לקום. ובג"כ ויתגל, גלה פרצה דעלמא דהוה סתים, וע"כ אומר ויתגל, כי גילה פרצת העולם, שהיא הנקודה דמדת הדין, שעד כאן היתה גניזא וטמירא כנ"ל ועתה נתגלתה. בתוך אהלה כתיב בה', הרומז על אהל הנוקבא דקליפה, הנקראת אשה זרה, וע"ד כתיב ​ואל תקרב אל פתח ביתה, של אותה אשה זרה, בתוך אהלה דההוא כרם, והוא בתוך האהל של אותו הכרם. כלומר. אהל פירושו הארה, מלשון בהלו נרו וגו'. (איוב כ"ט) והכתוב אומר שהנקודה דמה"ד נתגלה, בתוך הארת הכרם שהמשיך ממעלה למטה.