זהר

שח) כזרע גד דא יונה, י׳ ודאי, טפה חוורתא, דביה אשתלים גד ואתעביד גיד. ועל דא זרעא דאיהו יו״ד, דאיהו טפה קדישא, אתמר ויקא את יונה אל היבשה דאיהי נוקבא. וממה דהות יבשה ה׳ אתקריאת ארץ, לאפקא זרעין ואיבין, הדא הוא דכתיב ויקרא אלקים ליבשה ארץ.

פירוש מעלות הסולם

שח) כזרע גד דא וכו׳: כזרע גד זה יונה, היינו הנשמה הנקראת יונה, (זהר ויקהל אות פ״א) ודאי נקראת י', שה״ס חכמה ואור החיה בסוד נשמת חיים, טפה לבנה, כמו שכתוב כזרע גד לבן שבה משתלם גד, מחמת שהימין והשמאל מתייחדים בעת הזווג ונעשה גיד, שבגימטריא טו״ב, ועל זרע זה, שהוא יו״ד, שהיא הטפה הקדושה, של המוחין והנשמה, נאמר ויקא את יונה אל היבשה, שהיא הנקבה, היינו מלכות, וממה שהיתה יבשה שאינה ראויה לישוב, הרי נקראת ארץ, להוציא זרע ופירות, דהיינו למקום ישוב, זהו שכתוב ויקרא אלקים ליבשה ארץ.
פירוש: נודע שיש ב׳ מיני גדלות לזו״ן: גדלות א', הנקרא מוחין דנשמה מישסו״ת, וגדלות ב׳ הנקרא מוחין דחיה הנמשכים מאו״א עלאין, ומקור ההפרש בין מיני מוחין אלו הוא: כי נה״י דגדלות א׳ הם כולם חסדים בלבד, ואין בהם גילוי לחכמה שבשמאל, והשמאל נתקן ונעשה לגורם יציאת החסדים. אבל בגדלות ב׳ דז״א נעשה תקון היסוד שה״ס הקו האמצעי שבנה״י דגדלות ב׳ שתגלה גם הארת חכמה עם החסדים, ותקון זה נקרא תקון פי האמה, שה״ס עטרת היסוד הנקראת י׳ שהיא בחי׳ מלכות המקבלת מג׳ קוים הנקראים נה״י, ונודע שבמלכות מתגלה החכמה ע״כ נקרא עטרת היסוד י', הרומזת על חכמה תתאה, אמנם עיקר השם חכמה תתאה אינו בעטרת היסוד דז״א, אלא בהנוקבא הנפרדת. הרי נתבאר שעיקר ההפרש מגדלות א׳ לגדלות ב׳ הוא שבנה״י דגדלות א' אין שם גילוי לחכמה דשמאל, כי אפילו השמאל אינו משמש שם אלא לגורם לחסדים, אבל בנה״י דגדלות ב׳ יש שם גילוי גם להארת החכמה, וזהו מה שמפרש כאן ד״א ויאמר ה׳ לדג וגו׳ כי נודע שאור החסדים נקרא צל מחמת שהחסדים הם מלבישים את החכמה בתוכם ומעלימים אותה, והארת חכמה נקרא קימה, ונקראת זקנה בסוד שאמרו ז״ל (קדושין לב.) אין זקן אלא מי שקנה חכמה, וזה אמרו, קם סבא מבתר מולא כי אלו הצדיקים בעלי הזהר והתקונים היו מחשבתם ודבורם בבחינת מעשה ממש, היינו שכפי תכונת החידושי תורה שגילו כן נתתקנו ונסדרו אחריהם המדרגות העליונות בפועל ממש, שז״ס שהצדיקים בונים עולמות, ולכן האירו המוחין דגדלות ב׳ במוחין דהארת חכמה ונתגלו מאחורי המוחין דגדלות א׳ שהם נקראים טולא וצל המסתירים ומלבישים את הארת החכמה ומאירים בחסדים לבד, והתגלות המוחין דגדלות ב׳ נקראת קימה, כי המוחין דגדלות א׳ בערך המוחין דגדלות ב׳ הם נקראים בשם ישיבה שה״ס ו״ק כדרך היושב על כסאו שאינו מגלה כל קומתו ולא משתמש ברגליו אז, משא״כ מי שעומד שכל קומתו מתגלה וכשמאירים הג״ר דאורות מתגלים גם נה״י דכלים. פתח ואמר והמן כזרע גד הוא, והתחיל לבאר את המוחין דגדלות ב׳ דז״א, הנבחן בעיקר בתקון היסוד שיהיה ראוי להולדת נשמות ע״י זווגו עם הנוקבא. מאי כזרע גד, אלא גד איהו ימינא ושמאלא, גמול דלים, כי יסוד נקרא גד שבגימטריא ז', שביעי, ונודע שיסוד נקרא יום השביעי, (ז״ח תולדות סתרי תורה אות ה׳) ויש בו חו"ג, שהם ימינא ושמאלא, והנוקבא שנקראת דלה ועניה כל זמן שהיא במוחין דאחוריים אינה פרצוף בפני עצמה, אלא שנכללת בז״א בסוד ה׳ תתאה של שם הוי״ה ונתקנת במסך דאחורים דאמא הדוחה חכמה בסוד כי חפץ חסד הוא, ונמתקת בחסדים שבז״א שמקבל מג״ר דאמא, ונאחזת בקו שמאל דז״א שהוא הנוקבא שבגופו, שז״ס גמול דלים, ואז נקראת יבשה. ואינה נעשית לפרצוף בפני עצמה עד שננסרת ממנו, בסוד אתי חסד ופריש לון וזה מתבאר להלן. בביאור (אות ש״ח) ועיין לעיל תקון י״ט אות צ״ג.
כי יש ב' מצבים במלכות נוקבא דז״א, מצב א', הוא בהיותה בבחינת נר״ן דאחור ז״א, שאז יש לה צד שמאל בלי ימין שפירושו חכמה בלי חסדים, שאז גם החכמה שיש לה אינה יכולה להאיר, שז״ס קטרוג הלבנה. מצב ב׳ הוא, אחר הנסירה ושנתמעטה לבחינת נקודה ונבנית מחדש בבחינת דלית לה מגרמה כלום שאפילו החכמה דצד שמאל אין לה והיא צריכה לקבל הכל מיסוד דז״א, וכאן מדבר ממצב הב׳. ומפרש מקודם את תקון יסוד דז״א, שה״ס הקו האמצעי שבנה״י להשפיע חכמה וחסדים אל הנוקבא, מפי היסוד שה״ס עטרת היסוד הנקראת י', וזה אומרו כזרע גד דא יונה, י׳ ודאי טפה חוורתא, שהטפה שה״ס י׳ רומזת לחכמה, והלבן רומז לחסדים שהחכמה מלובשת בהם, דביה אשתלים ג״ד שה׳״ס ימין ושמאל שביסוד ואתעביד גיד שנתגלה פי היסוד שה״ס י׳, ע״י הקו האמצעי שהכריע ואיחד את ב׳ הקוים ימין ושמאל, ועל דא זרעא דאיהו יו״ד דאיהו טפה קדישא הנקראת חכמה תתאה, כי חכמה ה״ס קודש, אתמר ויקא את יונה אל היבשה דאיהי נוקבא, בעת שהיא במוחין דאחורים, שאז נקראת יבשה. וממה דהות יבשה ה׳ שלא היתה פרצוף בפני עצמה, והיתה מחוברת בנוקבא שבגופו דז״א והשלימה את ז״א שנקרא יה״ו, והנוקבא נקראת אז ה׳ תתאה, אתקריאת ארץ לאפקא זרעא ואיבין כי נעשתה ראויה להאיר אל התחתונים הן חכמה והן חסדים הה״ד ויקרא אלקים ליבשה ארץ. ויש לה שם שלם לבדה כגון שם ב״ן או אלקים או אדנ״י והיא הנוקבא הנפרדת העומדת פב״פ עם ז״א, ומאירה אל התחתונים.