זהר

שז) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. ר' יהודה ור' יוסי. חד אמר, מגן עדן אתתרכת, ונציב לה הכא. וחד אמר בארעא הות, ועקר לה, ושתל לה, ובההוא יומא, עבדת איבין וניצת לבלבין, וענבים. והוה סחיט לה, ושתי מן חמרא ורוי.

פירוש הסולם

שז) ​ויחל נח איש האדמה ויטע כרם: חולקים בזה ר' יהודה ור' יוסי אחד אמר, שהגפן מגן עדן נגרשה ונטע אותה כאן באדמה, ואחד אמר, שהגפן בארץ היה, ועקר אותה ממקומה, ושתלה במקום אחר, וע"כ כתוב ויטע, ובאותו יום עשתה פירות, והניצה ציץ וענבים, והיה סחט אותה, ושתה מהיין ונשכר, פירוש. אחד אומר, שה"ס עץ הדעת שחטא בו אדה"ר. וסבר שעצה"ד גפן היתה, וכשחטא בה אדה"ר, נגרשה עמו יחד מג"ע. ונח תקן את הגפן הגרושה הזו, וחזר ונטעה מחוץ לג"ע, ושתה מיינה ונשכר. ודומה חטאו לחטא אדה"ר. ואחד אומר, שגפן זו לא היתה בג"ע, אלא מחוץ לג"ע מצא אותה. ומ"ש ויטע, הוא מפני שעקרה ממקומה ושתלה במקום אחר. ולדבריו אינו דומה חטאו של נח לחטאו של אדה"ר.