זהר

שז) ד' כריעות באדני, ד' זקיפות בידוד, עמודא דאמצעיתא. ושכינתא חי עלמין, קשיר לון, ודא יאהדונה"י, אמן, בכל ברכתא מח"י ברכאן, ח"י זמנין ידוד אינון ע"ב עיינין, דנהרין בע"ב גדפין, דאינון ח"י זמנין אדני.

פירוש הסולם

שז) ד' כריעות באדני וכו': ד' כריעות הן באדני, ד' זקיפות הן בהוי"ה. שהוא עמוד האמצעי הנקרא הויה, והשכינה שנקראת אדני. חי עולמים, שהוא יסוד, מיחד אותם, הויה אדני זה בזה, וזהו יאהדונה"י, שהן אותיות, הויה אדני בשילוב. שהם בגי' אמן, שהוא צ"א בכל סיום ברכה מח"י ברכות התפלה, יש הויה, והם ח"י פעמים ד' אותיות הויה, וח"י פעמים ד' הם ע"ב, שהם ע"ב עינים המאירות בע"ב גדפין, שהם ח"י פעמים ד' אותיות אדני.
פירוש. אע"פ שאומר בדבור הסמוך, שכריעות הן ביסוד. היינו מבחינת היחוד כי יסוד דבוק תמיד במלכות, אמנם כריעה, פירושה נפילת המלכות, דהיינו שחסרה ג"ר כדרך הכורע שמרכין ראשו, וצריכים להקימה, לזקוף ראשה שה"ס ג"ר. בהשפעת ז"א שנקרא הויה, וע"כ אומר, ד' כריעות באדני, שבה הנפילה, ד' זקיפות בהויה, שבו נמצא כח הזקיפה של המלכות, ח"י עלמין קשיר לון, היסוד הוא המיחדם זב"ז וכו'.