זהר

שז) אדהכי, חמו לר' פנחס דהוה אתי, מטו לגביה, אתא ר' פנחס ונשקיה לר"ש. אמר, נשקנא פי יי', אתבסם בבוסמין דגנתא דיליה. חדו כחדא, ויתבו. כיון דיתבו פרחו כל אינון עופין דהוו עבדי טולא, ואתבדרו. אהדר רישיה ר"ש, ורמא לון קלין ואמר, עופי שמיא לית אתון משגיחין ביקרא דמריכון דקאים הכא. קיימו, ולא נטלו מדוכתייהו, ולא קריבו לגבייהו. א"ר פנחס אימא לון דיהכון לארחייהו, דהא לא יהבין לון רשו לאהדרא.

פירוש הסולם

שז) אדהכי חמו לר' וכו': בתוך כך ראו את רבי פנחס שהיה בא. הגיעו אליו. בא ר' פנחס ונשקו לר' שמעון. אמר נשקתי את פי ה'. ונתבשמתי בבשמים של הגן שלו. שמחו יחד וישבו. כיון שישבו פרחו כל אלו העופות שהיו עושים עליהם צל, ונתפזרו. החזיר ר' שמעון את ראשו והרים עליהם קולות ואמר, עוף השמים אינכם משגיחים בכבוד אדונכם העומד כאן. עמדו העופות, ולא נסעו להלאה ממקומם ולא נתקרבו אליו. אמר ר' פנחס, אמור להם, שילכו לדרכם, כי לא נותנים להם רשות לחזור.