זהר

שז) תו אתפשט האי תפארת, ואתקן מעוי דדכורא, ועייל בהאי אתר כל רחמין, וכל סטרא דרחמי. ותאנא, בהני מיעיין אתאחדן, שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי. ואתקרון בעלי מיעיין. דכתיב, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי׳.

פירוש הסולם

שז) תו אתפשט האי וכו׳: עוד נתפשט ת״ת הזה, ותקן מעיים של הזכר, והכניס באותו מקום כל הרחמים, וכל צד של רחמים. ולמדנו, באלו מעיים מתאחזים שש מאות אלף רבוא בעלי הרחמים, ונקראים בעלי מעיים שכתוב, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה׳.
פירוש. מבאר כאן המוחין דג״ר של ז״א והשלמת הכלים דנה״י, התלוים זה בזה כנ״ל, וע״כ מכנה אותם מעיים, שה״ס הפנימיות של למטה מחזה דז״א. שהפנימיות הזו מכונה מעיים ורומז על המוחין. כי ג׳ פרצופין דנפש רוח נשמה מלבישים זה על זה, והפנימיות של כולם הוא פרצוף הנשמה, שהוא המוחין. וז״ש, תו אתפשט האי ת״ת, דהיינו שנתפשט מחזה שלו ולמטה עד סיום נה״י, ואתקן מעוי דדכורא, דהיינו המוחין דג״ר המרומזים במעיים. שכל הרחמים נמשכים מהם. וז״ש, ועייל בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי, כלומר בחינת הימין שבהם ה״ס רחמים, ובחינת הדין שבהם נתהפכו ונעשו לגורמים אל הרחמים, וע״כ הימין הוא רחמים, והשמאל, הוא סטרא דרחמים, דהיינו גורם לרחמים. באפן, שאין בהם בחינת דין כלל. וז"ש, בהני מעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי. כי המוחין דז״א הם בחינת ו״ק דג״ר מאמא, וע״כ הם שש מאות, שספירות דאמא הן במספר מאה. והחכמה הכלולה בהם מכונה אלף, והחסדים שבהם, ה״ס רבוא, וע״כ הם שש מאות אלף רבוא מארי דרחמי.