זהר

שז) דכד שמאלא דא דלתתא אתערת, כדין משיך לה לסיהרא, ואפריש לה מלעילא, ואתחשכת נהוראה, ואתדבקת בחויא בישא. וכדין שאיבת מותא לתתא לכלא, ואתדבקת בחויא ואתרחקת מאילנא דחייא.

פירוש הסולם

שז) דכד שמאלא דא דלתתא אתערת כדין משיך לה לסיהרא, ואפריש לה מלעילא: כי כאשר שמאל זה שלמטה, שהיא הנחש, מתעורר, הוא מושך אז אליו את הלבנה, שהיא הנוקבא דז"א, ומפריד אותה מלמעלה, מן ז"א, ואתחשבת נהוראה, ואתדבקת בחויא בישא, וכדין שאיבת מותא לתתא לכלא, ונחשכה הארתה, ומתדבקת בנחש הרע, ואז שואבת מות למטה לכל העולם. כי ואתדבקת בחויא ואתרחקת מאילנא דחיי. שנתדבקה בהנחש, ונתרחקה מעץ החיים שהוא ז"א, דהיינו שאין זווגה עם עץ החיים בתמידות אלא בזווגא דפסיק. וע"כ גם החיים שמקבלת ממנו, ג"כ פסיק.
ביאור הדברים. כי נתבאר לעיל (בראשית א' דף פ"ה ד"ה ביאור)כי רק מחזה ולמעלה של המלכות יש פני אדם וראויה לזווג עם ז"א, אבל מחזה שלה ולמטה היא חסרה פני אדם, ואין שם מקום זווג, אלא ע"י עליה והתכללות בבחינת מחזה שלה ולמעלה ע"ש. וכן נתבאר לעיל (בהקדמת הזהר דף קצ"ט  ד"ה ודא) שענין חטא דעצה"ד היה חבר לתתא ואתפרש לעילא שהנחש פיתה להמשיך הזווג לבחינת מחזה ולמטה, שמשם מגיע השפע להנחש ולכל הקליפות, וע"כ תכף נפרש גם זווג העליון שלמעלה מחזה, ונחשכה הנוקבא. ע"ש. וכן לעיל (בהקדמת הזהר דף קכ"ד אות קכ"ג ד"ה אמאי) זכי הא טוב דהיינו אם ממשיך הזווג שמחזה ולמעלה דזו"ן, ונזהר מלהמשיך הזווג שמחזה ולמטה, אז נבחנת הנוקבא לעץ הדעת טוב ולא רע, כי אז נקודה דמדה"ד מצמצום א' היא בגניזא, ונקודה דמדת הרחמים באתגליא, שמנקודה זו היא מוכשרת לקבל מוחין העליונים. ואם לא זכי הא רע, דהיינו אם ממשיך מזווג שמחזה ולמטה דזו"ן, מתגלה תכף הנקודה דמדת הדין מצמצום א'. שמבחינתה אין המלכות ראויה לקבל שום אור ישר מלמעלה, וע"כ נפסק תכף זווג שלה עם ז"א, והיא נחשכה מכל אור, ע"ש. באופן שענין גילוי של נקודה דמדת הדין דומה לאשה שראתה דם טמא, שנטמאת ואסורה לבעלה.
וזה אמרו אית ימינא לעילא בקדושה עלאה ואית ימינא לתתא וכו' אית שמאלא לעילא וכו' ואית שמאלא לתתא. כי הימין ושמאל הנמשכים מבחינת הזווג שמחזה ולמעלה הם בקדושה עליונה, כמבואר. אבל הימין ושמאל הנמשכים מבחינת הזווג שמחזה ולמטה, הם בסטרא אחרא. וז"ש אית שמאלא לתתא דאפריש רחימותא דלעילא ואפריש לה מלאנהרא בשמשא, כי בעת שממשיך השמאל מבחינת הזווג שמחזה ולמטה, שהוא נמשך אל הקליפות, נפסק תכף גם זווג העליון שלמעלה מחזה, והנוקבא נפרדת מז"א ונחשכת. כנ"ל, וז"ש דכד שמאלא דא דלתתא אתערת, כדין משיך לה לסיהרא, ואפריש לה מלעילא, דהיינו מזווג העליון שלמעלה מחזה, ואתחשכת נהוריה, דהיינו כמבואר. וז"ש וכדין שאיבת מותא לתתא לכלא, ואתדבקת בחויא וכו', כי אז מתגלה בהנוקבא, הנקודה דמדת הדין מצמצום א', שמצדה אין הנוקבא ראויה לקבל שום אור מעץ החיים, ונמשך המות להעולם. וז"ש ודא הוא סטרא דחויא בישא, דהיינו כמ"ש לעיל, (בהקדמת הזהר דף קס"ב אות ר"י) שהנחש חבר לתתא ואתפרש לעילא, ע"ש.