זהר

שז) והא חמה ולבנה בכלל שבעה ככביא אינון, איך חשיב לון תוספת על ז'. אלא חמה איהי נוקבא, לגבי שמשא. לבנה, נוקבא לגבי ירח. ושמש וירח, אינון נהרין לז' ככבי לכת, דאינון כז' גלדי עינא. ושמשא וסיהרא, הא תשעה. בת עין, עשירית לון, כלה דכלילא מכלהו.

פירוש מעלות הסולם

שז) והא חמה ולבנה וכו': שואל, והרי חמה ולבנה הם בכלל שבעה הככבים, איך חושב אותם לתוספות על ז׳ ככבי לכת. ומשיב, אלא חמה היא נקבה אצל השמש שהוא זכר. ולבנה נקבה היא אצל הירח שהוא זכר. ושמש וירח הם מאירים לז׳ ככבי לכת, שהם כז׳ הקרומים שבעין, ועם שמש וירח הם תשעה, ואישון בת עין היא עשירית להם, והיא נקראת כלה הכלולה מכולם.
בכדי להבין הדברים צריכים לבאר שורש ז׳ ככבי לכת וחמה ולבנה הנכללים בהם, וענין שמש וירח שאינם בכלל ז׳ ככבי לכת, ושורש ענין הכוכבים בכלל, וכן ענין י״ב המזלות במקורם. הנה יסוד דז״א נקרא רקיע, וכל רקיע פירושו, מבדיל ומחבר. וכיון שיסוד של ז״א הוא הסיום שלו, ולכן הוא מבדיל בין עלמא דדוכרא שהוא ז״א לעלמא דנוקבא שהיא מלכות, אמנם גם חיבורם תלוי ביסוד בסוד ח״י העולמים שהוא ח״י בב׳ עולמות בסוד ט' ספירות של אור ישר המתלבשות בט׳ ספירות של אור חוזר וביחד הן ח״י ספירות. והיות שאין העדר ברוחניות נמצא שאותה קומה של ט׳ ספירות שהוא משפיע אל הנוקבא נשארת קבועה גם ביסוד מאחר שעברה בו, ולכן ברקיע זה שהוא יסוד קבועים בו ככבים ומזלות ושמש וירח שהם בחינות מסתעפות בקומת תשע ספירות שלו המושפעת אל הנוקבא.
כוכבים פירושם: ג״ר של הקומה, הנמשכות מבחינות אחסנתא דאו״א שהם בחינות חכמה ובינה העליונים של המוחין, בסוד הכתוב הנאמר בברכת הזרע הבט נא השמימה וספור הכוכבים והבט נא השמימה מורה על בחינות ג״ר, ולפי שמחו״ב אלו אין ז״א מקבל אלא טפות טפות לכן נקראות הארות אלה בשם כוכבים שמתראים כדמיון נצוצי אורות. והם השפעת ג״ר של בינה שהם אורות מכוסים המתגלים ע״י התכללות תפארת בבינה.
י״ב מזלות פירושם: אורות הבאים מבחינת הזווג של ב׳ עטרין של המוחין הנקראים דעת, והם בחינות ו״ק של המוחין, כי עטרא דחסדים היא תפארת, ועטרא דגבורות היא יסוד. ונקראים מזלות על שם יסוד הנקרא מזל, והוא משום שאין תפארת מתגלה את בחינתו עצמו כמו שהוא מאיר במקום יציאת המוחין באו״א עלאין, ששם תפארת הוא הנושא להארת חכמה בלי שום נרתק. אלא שמאיר כמדת המזל שהיא יסוד הנושא אל המסכים של או״א שהם צר וקצר. ולכן גם תפארת נקרא מזל. ומספר י״ב מזלות הוא, לרמוז שהם בחינות ו״ק ואין בהם אלא ששה ממעלה למטה וששה ממטה למעלה. ואין הכוונה לומר שהם חסרי ג״ר כי הרי המדובר הוא בקומת ע״ב דז״א דהיינו במוחין דהולדה, אלא בכדי להבחין בין מה שז״א לוקח מחו״ב, ובין מה שלוקח מב׳ עטרין. שמב׳ עטרין הוא לוקח עצמותם ממש, כי הם שורשו של ז״א, ואין לאו״א חלק בהם, אלא מבחינת עליית מ״ן לבד, ומבחינה זו הם י״ב המזלות.
משא״כ הכוכבים שהם הטפות הנמשכות מחו״ב הם חלקם ועצמותם של או״א, ואין לז״א חלק בהם, אלא בזה שמ״ן שלו גורם להם קומת חכמה, כי אין בינה הופכת פניה לקבל חכמה זולת ע״י תפארת המתחבר אליה ולכן נוטל ז״א חלק בחו״ב שלהם, ומבחינה זו הם הכוכבים. ולפיכך יש בבחינות הכוכבים קומה שלימה של ט׳ ספירות, אבל במזלות אעפ״י שיש בהם הארת ג״ר אינה נחשבת בהם לעיקר כי שורשם מתחיל מתפארת.
שמש וירח הם: ב׳ העטרין כשהם למעלה במקום יציאת המוחין בא״א, ששם מאיר תפארת שנקרא שמש בכל שלימותו הגמורה בלי שום נרתק, ושם אינו נקרא בשם עטרא הרומזת לצמצום האור במדת המסכים שביסוד אלא נקרא שמש להורות שהוא היחידי שכל האורות שבעולמות נמשכים ממנו, ובחינת עטרא דגבורה עומדת למטה ממנו ואינה מכסית עליו, ולכן היא נקרא בשם ירח. אמנם שמש וירח אלו אינם מאירים ברקיע זה שהוא יסוד בגלוי אלא בהעלם ומכונים בשם שמשא וסיהרא הנעלמים כי אין גילוי אל השמש בלי נרתק אלא לאחר התיקון באלף השביעי.
ז׳ כוכבי לכת שבכללם חמה ולבנה הם: בנין היסוד עצמו, כי כלי היסוד כולל בבנינו כל חמשת הקצוות ומדתו עצמו ומדת מלכות ולכן יש בבנינו ז׳ כוכבי לכת. וזה אמרו חמה איהי נוקבא לגבי שמשא המקבלת הארה מן השמש הנעלם וכל מקבל נוקבא הוא. לבנה נוקבא לגבי ירח המקבלת הארה מן הסיהרא. (ועי׳ במאמרי רשב״י תחילת שמות ובתלמוד עשר הספירות חלק י״ד מן אות ע״ב עד אות פ״ט).