זהר

שו) ויחמנה, מאי ויחמנה. ת"ח בשעתא דרוח צפון נשיב, מיין גלידין, ולא נגדין לבר, ולא אשתקיין, בגין דדינא תליא, וקרירו דצפון גליד מיא. וכד אתער רוח דרום, מתחממי מיא, ואתעבר גלידו דלהון, ונגדין, כדין אתשקיין כלא. בגין דחמימו דדרום, שראן מיא, וכלהו מתחממי וחדאן למשתי מההוא קרירו דצפון, דהוה לון בקדמיתא, הה"ד ויחמנה. ויחמנה, ולא כתיב ויחמו. אלא דאינון כלהו נוקבי.

פירוש הסולם

שו) ​ויחמנה. שואל, מהו ויחמנה. ומשיב, בוא וראה, בשעה שרוח צפון נושב, על הנוקבא, דהיינו הארת השמאל, שהוא חכמה בלי חסדים, המים, שהוא השפע, נקפאים, ואינם נוזלים לחוץ, לג' עולמות בי"ע, וכאשר נתעורר רוח דרום, שה"ס הארת הימין דהיינו חסדים, המים מתחממים, והקפאון שלהם נעבר ונמשכים לעולמות, אז שותים כולם, כי חמימות הדרום פותחים קפאון המים, וכולם מתחממים, ושמחים לשתות, מתוך שנעבר מהם אותה הקרירות מצפון, שהיה להם מקודם לכן. (וביאור הדברים תמצא לעיל ב"א דף רמ"ז ד"ה ימא דקפא) וזהו שכתוב, ויחמנה. שואל, כתוב ויחמנה, ולא כתוב ויחמו כמ"ש לאח"ז, כי צאן לשון זכר הוא. ומשיב, אלא משום שהם כולם נקבות. פירוש כי הצאן הבאים לשתות, ה"ס המדרגות של הנוקבא, וע"כ נבחנים לנקבות כמוה ולפיכך כתוב ויחמנה שמרומז בו לשון נקבה.