זהר

שו) ובימינא יפקון, בגין דצדיק ח״י עלמין, איהו עני דאתקשר בימינא, דאיהו פסח. כגוונא דישראל דאתמר בהון ואת ערום ועריה. והאי יונה, איהו יונה דתיבת נח.

פירוש מעלות הסולם

שו) ובימינא יפקון בגין וכו׳: ובימין שהוא אור החסד יצאו מן הגלות, משום שצדיק ח״י העולמים, שהוא יסוד, הוא עני המתקשר בימין, שהוא הנושא של מסך דחיריק שבקו האמצעי. העולה לבינה, וממעט הקו השמאל שלה מג״ר שלו לו״ק, ומקשרו עם הקו הימין דבינה, שהוא פסח, כי המוחין הגדולים של ליל פסח הם חכמה דימין, כעין זה היה מצבם של ישראל במצרים, שנאמר בהם, ואת ערום ועריה, שהיו ערומים מבלי זכות ומעשים טובים. ויונה זו, היא היונה של תיבת נח, ששלח נח לראות הקלו המים.
פירוש: כל זמן שמלכות היא במצב הא׳ דהיינו בסוד שני המאורות הגדולים, שאז שניהם זו״ן מקבלים מן בינה, כי ז״א מלביש קו ימין דבינה, שהוא חסדים. ומלכות מלבשת קו שמאל דבינה, שהוא חכמה ואינה חפצה להתיחד עם ז״א ולקבל ממנו חסדים, והיא רחוקה ממנו כרחוק השמאל מן הימין. ובעת הלבשתה לקו שמאל מתעוררים הזכר ונקבה דקליפה הנאחזים בשמאל בלי ימין להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה, ובזה נסתמים צנורות המלכות ואין מגיעה שפעה אל התחתונים, ואז יש עניות בעולם, וזה אומרו, ד״א וימן ה׳ דג גדול לבלוע את יונה דא עניותא, דאיהו עצב ונוקבא דיליה עצבון, דכורא דג נוקבא דגה כי ניתן כח אל הקליפות אז לכסות ולסתום אורה סביב סביב שלא יגיע אל התחתונים, והתקון לזה הוא, כמו שנתבאר אצל היחוד דימין ושמאל שבבינה שקו האמצעי מעורר את המסך דחיריק ועל ידו הוא ממעט הג״ר דחכמה דקו שמאל, שעי״ז נכנע השמאל ומתיחד עם הימין, (כמבואר בפתיחה לפירוש הסולם אות ל״ה) כן הצדיקים המתאבלים על גלות ישראל וגלות השכינה מעוררים את המסך דחיריק שביסוד דז״א הממעט את הקו השמאל מג״ר לו״ק, עד שהמלכות נפרדת מן הבינה ומתתקנת לקבל אורותיה מן ז״א אז נפתחת מן ההסגר ומאירה אל התחתונים, וזה אומרו דא הוא ויתפלל יונה אל ה׳ אלהיו ממעי הדגה, מכפנא דעניותא דמטי למעוי דישראל. כי יונה הוא המלכות, וע״י הדינים הנוראים שבקו השמאל הסותמים את כל אורותיה נעשתה כמו אש שורפת שעי״ז מתעורר בה השתוקקות גדולה להזדווג עם ז״א ולקבל ממנו הארת חסדים להלביש את השמאל שלה, בההוא זמנא ויאמר ה׳ לדג ויקא את יונה וגו', כי נעשה הזווג השלם של זו"ן והחכמה של המלכות מלובשת בחסדים, ואז נשברה הקליפה השולטת על המלכות מחמת שפע החסדים המגרש אותה ומרחיקה שלא תהיה לה שום אחיזה במלכות, ויוצאים בני ישראל מגלות לגאולה ומאפלה לאורה. כי בדוחקא דדאגה דלהון דדואגין מן עניותא מדוחקא כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת עקב (אות נ״ה) אין עני אלא מן התורה ומן המצות, ומרגישים את חוסר החסדים, אז נאמר בהם ותעל שועתם אל האלקים, ומתתקן המסך דחיריק, ונמשך עליו קומת החסדים, ואז יפקון מן גלותא, וכו׳.
וזה אומרו (באות ש״ו) ובימינא שהוא בקבלת המלכות את אור החסדים מיסוד יפקון מן הגלות, בגין דצדיק חי עלמין איהו עני דאתקשר בימינא כי יסוד הוא קו האמצעי שלמטה מחזה ואע״פ שכולל חכמה וחסדים עיקר השליטה בו הם החסדים המכוסים מחכמה, כי בשעת הזווג אין ז״א משפיע אל המלכות רק חסדים לבד, ונקרא עני ע״ש המסך דחיריק שנושא שע״י הוא ממעט את הג״ר דחכמה מן המלכות, ועושה בה בית קבול לקבל החסדים מז״א, כי בעוד שמלכות דבוקה בקו שמאל דבינה והיא בחכמה בלי חסדים, אע״פ שהיא לעצמה שלמה בחכמה, עכ״ז אינה יכולה להאיר כלום לתחתונים, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים, וכל עוד שהיא דבוקה בשמאל דבינה, אין לה קבול לקבל חסדים מז״א, שתוכל להאיר אל התחתונים, ובזה שהיסוד מיעט את ג״ר דחכמה שבה קנתה בית קבול לקבל חסדים מז״א כי נתרצה להזדווג עם ז״א ונעשה לבאר מים חיים, דאיהו פסח וכו׳ שנתגלו המוחין הגדולים דאו״א שה״ס חכמה דימין. והאי יונה, ה״ס המלכות, איהו יונה דתבת נח, שה״ס מלכות הנמתקת ברחמי הבינה, כי ע"י חטא דור המבול נתפרק החבור של מלכות בבינה, ונגלה המלכות דמדת הדין שממנה נמשך המבול. חוץ מתבת נח שנשארה במתוק המלכות בבינה, שבה נקבצו כל החיים.